הרגע סיימתי להקשיב לנאום מרחוק של פרופסור
אוריאל רייכמן, נשיא ומייסד הבינתחומי, לכבוד החג ולאור המשבר (גילוי נאות: הבינתחומי הוא המעסיק שלי בארץ). רייכמן הוא אחד האנשים שאני מעריך מאוד, במיוחד על היזמות והמנהיגות. להקים מוסד פרטי להשכלה גבוהה, למרות העוינות והמאמצים של האוניברסיטאות לחבל במהלך, ולהצליח, ואף להפוך לאוניברסיטה (גוף שמוסמך להעניק תארי דוקטור) זה ממש לא פשוט. דורש נחישות והתמדה שיש רק למעטים.
הבינתחומי מוצג לעתים קרובות בציבור בישראל כמוסד פרטי אליטיסטי, שפוגע בשוויון ההזדמנויות, ומתחרה באגרסיביות על טובי החוקרים והמרצים בגלל גישתו ה"ניאו-ליברלית" שמאפשרת תשלום שכר גבוה שהאוניברסיטאות לא יכולות לשלם, וזאת בזכות "מסחטת הכסף" מהסטודנטים, אבל האמת הפוכה.
הבינתחומי לא סוחט אגורה מאף אחד. הסטודנטים משלמים (לא בכפייה כמובן) שכר לימוד נמוך מאוד בהשוואה למוסדות פרטיים באיכות דומה בעולם, והממשלה לא מעבירה שקל אחד לבינתחומי (כן, כמו כל מלכ"ר מאושר, תרומות למוסד הן הוצאה מוכרת לתורם). דווקא האוניברסיטאות הן מסחטת הכסף, הגופים שסוחטים מהציבור הרחב את מימון ההוצאות שלהן, שחלקן הוא שכר לא סביר לפרופסורים ותיקים שלא עושים כלום, ועוד מגוון בזבוזים. הטענה לתחרות לא הוגנת היא נכונה אבל בכיוון ההפוך: הבינתחומי חייב לפעול ביעילות רבה בתחרות מול האוניברסיטאות שמקבלות הזרמה תקציבית מסיבית מממשלת ישראל.
הביקורת בסופו של דבר פשוט משקפת עוינות סוציאליסטית לכל דבר פרטי, במיוחד אם הוא מצליח. וכמובן שהבחירה של סטודנטים לבוא לבינתחומי רק מפנה מקומות ומשאבים באוניברסיטאות הקיימות. באמת שיפור לכולם. וחזרה לנאום של רייכמן, ולמה אני מטריד אתכם עכשיו, בעיצומו של משבר הקורונה בענייני הבינתחומי: ובכן, מה הבינתחומי רוצה בזמן משבר עמוק ממשלת ישראל? רק לסייע! לא מבקשים אגורה מתקציב המדינה רק לעזור היכן שניתן. בחשיבה, במחקר, בתקשורת, עם סטודנטים מתנדבים ועוד. וכמובן (תודה למגיבים בפייסבוק על התזכורת) צריך לציין שהבינתחומי נותן מלגות לסטודנטים שבאים מרקע כלכלי קשה.