זכיתי ורעייתי היא בגיל הפנסיה אך היא ממשיכה ללמד את אחד המקצועות הנדרשים ביותר כיום בהוראה, מקצוע המדעים. ומורה בגיל פנסיה, גרה תחת קורת גג אחת עם אדם נוסף (בעלה של אשתי) אף הוא בגיל הפנסיה, ואסור שכמה "קשישים" ובכללם הח"מ ורעייתו, יהיו מכשול בחזרת כל מערכת החינוך ללימודים.
בימים אלה חובה עלינו להיות יצירתיים. עלינו להשתדל לאכול את כל העוגות ועם זאת להשאירן שלמות. אם מוחמד לא יכול לבוא אל ההר בואו נביא את ההר אל מוחמד, ואמצעי התקשורת המתקדמים אף הופכים את ההר לנוצה.
עד חופשת הפסח ועם תום החופשה זמזמה ותזמזם מערכת החינות עם מורים וירטואליים המלמדים תלמידים וירטואליים, לאחר חזרת התלמידים לבתי הספר, ניתן לחזור במקרים של מורים "קשישים" ללמידה חצי וירטואלית, המורה מלמד מרחוק והתלמידים לומדים בכיתה.
זה מחייב התארגנות, זה מחייב ציוד, זה מחייב גמישות ולא קיבעון נוסח יללות הייאוש של
אמנון אברמוביץ' ו
רינה מצליח. זה מחייב מיפוי מדויק של גיל המורים וביצוע חיתוך בסכין של מי מהמורים חוזר לבתי הספר ומי לא. זה מחייב את מערכת הביטחון לתמוך בכוח אדם מקרב חיילי/חיילות צה"ל על-מנת שישהו בכיתות הרלוונטיות, כי ללא נוכחות גורם סמכותי בכיתה ספק אם ניתן יהיה לקיים את השיעורים.
את המחלה הזו חייבים לנצח. בשום שכל בלמה המדינה בכוח רב, בשום שכל נסגרה המדינה בימי הפסח, בשום שכל המדינה תיסגר שוב בערב יום השואה, ביום הזיכרון, ביום העצמאות, בל"ג בעומר ובחג השבועות. אך בין לבין חובה עלינו לחזור למציאות אחרת, מציאות של חזרה אינטנסיבית למסגרת חיים רגילה, עם פשרות רבות של כולם, עם הרבה יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסא, תוך הגנה מרבית עם קבוצות הסיכון, תוך הבדלה מרבית בין קבוצות בריאות לחולות, ותוך ניצול מרבי של האמצעים הטכנולוגים הרבים העומדים לרשותנו.