45 שנים אחרי שבאה כפסיכולוגית צעירה בשערי "שיבא" תקבל מחר רעייתי דנה, בתוארה המלא פרופסור דניאלה מרגלית, פרס מפעל חיים מאת בית החולים, שהוא בעשירייה הראשונה בעולם. לפני כשנה וחצי הוענק לה פרס כזה גם מהארגון הארצי של הפסיכולוגים.
לא אנצל טור זה לשבחים אישיים. זאת ייעשה בחוג המשפחה והחברות והחברים. מן הסתם יוסבר בטקס מאת ההנהלה והממונים עליה מדוע זכתה לפרס (במקביל יקבל את הפרס גם הרופא המומחה לכלי דם הפרופסור רפי אדר, ברכות לו). אני מבקש לכתוב על הפרק הנוכחי, האחרון לפי שעה, במצעד שלה שהחל זמן מה אחרי מלחמת יום הכיפורים כאשר "שיבא" נמלא בפצועים ובנכים.
הפרק הנוכחי נפתח בפרוץ הקורונה. דנה כבר מעבר לגיל הפנסיה וחבריה הרבים בשיקום יעצו לה להיזהר ולהימנע מלהגיע לבית החולים. למרות שבכל ימות השנה היא אינה נפרדת מן השינה בקלות - לא החסירה אפילו יום עבודה אחד. מסיכה, והיא ב"שיבא". מדוע זה חשוב? מפני שנוכח החרדות החדשות והבלתי מוכרות שיש למאושפזים בעידן נגיף הקורונה המסתורי, הדבר הקל ביותר, אך גם השגוי ביותר, הוא להשתמש בזכות להיעדר מהזירה מחמת גיל גבוה, יחסית.
בתחומים אחרים יש ניסיון באשר לחרדות של המאושפזים. "שיבא" (וכמובן גם אחרים) טיפל במאושפזים ממבצע סיני ובששת הימים וביום הכיפורים, ובשתי אינתיפאדות ושתי מלחמות בלבנון. ממלחמה למלחמה נצברו מידע וניסיון.
אך הקורונה הוא זן אחר של דאגה וחרדה. זה מצב בו המבוגרת המנוסה והאחראית חייבת מבחינה מוסרית להיות בעבודה ולהדריך ולחוות ולפענח עם הדור הצעיר את הנאמר ונלמד ליד מיטת החולה. גם החולה שלא לקה בקורונה אלא במחלה אחרת, אבל עתה נוספה לו חרדה שמא יחבור הנגיף המסתורי אל אוטם שריר הלב, או מחלת הכליות.
בקריאתי בספרות משנה של המורשת היהודית (כחילוני איני יודע לקרוא דף גמרא) מצאתי ביטוי נפלא: "הדס במדבר". מה זה? פרח יפהפה וריחני, אבל אין בו תועלת כשהוא נטוע בלב המדבר ואיש אינו רואה ואינו משתמש בו. אילו מנעה עצמה מההדרכה והדוגמה האישית והנוכחות ב"שיבא" הייתי אומר כי דנה בבחינת "הדס במדבר". היא לא. היא הדס בליבת העשייה.
יכולתי לסיים כאן, אבל להשלמת התמונה אעיר כי הליכתה ל"שיבא" מוסיפה אלומת אור על עניין נוסף. נוכח הסגר הראשון שהיה כישלון ונוכח הסגר הבא עלינו לרעה מחר - עצם ההתייצבות ב"שיבא" בלי שהיא חייבת לעשות זאת היא גם מרי אזרחי דמוקרטי וחוקי לחלוטין. זו אמירה כי למרות הממשלה הכושלת הזאת ("כי תעביר ממשלת זדון מהארץ", נאמר בתפילת התשליך ביום השני לראש השנה) אין האזרח/ית ההגון נוטש את משמרתו. כבר אמרתי, היא אינה "הדס במדבר".
(נ.ב. רק אני יודע עם עצמי על פוסט זה עד לרגע פרסומו.)