לרוב, בעיתות מלחמה, רוב רובה של הכנסת, מכמעט כל סיעות הבית, מתגייסת למאמץ המשותף. כך תיאורטית הייתה צריכה להתנהל המלחמה במגיפה הבריאותית והכלכלית. רק שלא כך הדבר הוא; עצם היותו של בנימין נתניהו בראשות הממשלה חוסמת אפשרות זו. אילולא היה, ניתן לשער כי הרשות המחוקקת, זאת אומרת כולל חלקים נרחבים מהאופוזיציה, הייתה נרתמת למאמץ המשותף ולא מנגחת את זו המבצעת בכל אפשרות שניתנת.
הבעיה היא שרה"מ הביא את מדינת ישראל למצב שבו המערכת כולה נמצאת בדריכות תמידית לקראת בחירות, כך שהאופוזיציה לכאורה לא יכולה להרשות לעצמה לתמוך בקואליציה ולסייע לה. הכמיהה להחלפת נתניהו חזקה מידי, והאשם היחידי בכך הוא רה"מ עצמו - הוא גורם נזקים למדינה ועושה ככל שביכולתו על-מנת לגרום לכך שרוב המפלגות ירצו לסלקו מהכיסא: הוא מסרב להעביר תקציב רק בשביל להישאר בשלטון למרות שישראל נמצאת במשבר הכלכלי החמור בתולדותיה, ואת המעשה הנתעב והנפשע הזה לא ניתן לאמוד; הוא מבקש לחלל את הדמוקרטיה, ותוקף ומשתלח במערכות אכיפת החוק והמשפט; הוא מואשם בשלושה כתבי אישום, מה שמעורר אנטגוניזם רב כלפיו ובעיה מוסרית לשבת עימו באותה ממשלה (הסיבה היחידה לכך שכחול לבן הסכימה להקים איתו ממשלה הייתה בגלל המלחמה בקורונה); הוא מסית את האזרחים האחד נגד השני; הוא מנהל ממשלה בתוך ממשלה, ממדר את כחול לבן ומבצע לבד מהלכים מדיניים כמו אחרון הדיקטטורים; ועוד כהנה וכהנה.
לא ניתן להעלות על הדעת שבגלל אדם אחד - אדם אחד ויחידי - כל המערכת הפוליטית מפוצלת בזמן מלחמה. הוא אפילו מביא לכך שגורמים בקואליציה לא יכולים לדור איתו תחת קורת גג אחת; בני גנץ הבין ממזמן שנתניהו מעולם לא התכוון להעביר לו את המושכות, ושרה"מ מלכתחילה הקים עימו את הממשלה על-מנת למצוא את הזמן הנוח לו ביותר לפרוץ שוב לבחירות. במילים אחרות, נתניהו לא נכנס תחת האלונקה כמו שגנץ, גבי אשכנזי והעבודה עשו, ובכלל לא התכוון להיכנס תחתיה - זו הייתה תרמית מעוותת.
מה שמעניין הוא שאם נתניהו היה פורש לעסוק בענייניו המשפטיים, הייתה יכולה לקום ממשלה רחבה ומאוחדת, שהייתה יכולה ליהנות מתמיכה של האופוזיציה. הגיוני לחשוב שבעת מלחמה, ממשלת כחול לבן המאוחדת עם יאיר לפיד ובוגי יעלון והליכוד ללא נתניהו, הייתה מסוגלת לקבץ תחתיה את החרדים, ימינה, העבודה וישראל ביתנו, וגם אם לא את כולם, התמיכה מהאופוזיציה הייתה כמעט גורפת, מה גם שמלכתחילה לא היו כל כך הרבה מערכות בחירות, מה שהיה מביא לכך שהמערכת לא הייתה נתונה למלחמות בחירות תמידיות, לא הייתה מתנהגת כמו בזמן מערכת בחירות, והייתה יכולה להתאחד.
נתניהו מבריח את כולם; לא רק את כחול לבן, אלא גם את יועז הנדל וצבי האוזר שנלחמו בעור שיניהם על-מנת שתקום ממשלת אחדות ולא ממשלת מיעוט, מה שהיה יכול להיות הסיוט של רה"מ. עכשיו הוא הבריח גם את גדעון סער. יכול להיות שבמו ידיו הוא גזר על עצמו גזר דין מוות פוליטי.