אירוע האסון, כך מספרים זקני העמק, חרוט בזיכרונם של רבים מוותיקי הקיבוץ. הוא התרחש ביום שלישי, 16 במרס 1943, לפני 77 שנה. אברמל'ה יריב, בן קיבוץ תל יוסף, המתקרב כיום לגיל 90, שהיה בן כיתתו וחברו הטוב של שיויון עפרוני, ולימים כיהן כראש המועצה האזורית גלבוע, זוכר היטב את האירוע וכך הוא כותב בדף הפיסבוק שלו לפני מספר חודשים:
"בעקבות האירוע הטראגי בו איבד את חייו נער צעיר מפגיעת ברק (בחוף זיקים 15.10.2019 א.א) נזכרתי באירוע טראגי דומה שהתרחש לפני קרוב ל-80 שנה בקיבוץ תל יוסף. שני ילדים, שמוליק טבצ'ניק ושויון עפרוני ז"ל עזבו באחד הימים את בית הספר המשותף לעין חרוד ותל יוסף ביום גשם רציני, והלכו לפינת החי בתל יוסף שהייתה ממוקמת בצד המערבי של הקיבוץ בין עצי אורן. הם לקחו את החמור שהיה שם ורכבו עליו. ואז התחיל גשם זלעפות. רעמים וברקים ברמות, ואז הם תפסו מחסה על גבי החמור מתחת לחורשת עצי האורן.
ברק חזק במיוחד פגע בחמור שנפל לקרקע עם שניהם. שמוליק מת במקום ושויון שרד הודות למגפיים שהלך בהם והזרם החשמלי שזרם החוצה. שמוליק שנעל נעלים מעור כמובן לא שרד. החמור מת במקום. שיויון נפצע באופן בינוני. הוא זחל לעבר שער הכניסה למשק. עובדות מחסן הבגדים שהיה קרוב לגדר הבחינו בו ויצאו לסייע לו. אני זוכר היטב שעל החזה של שיויון נוצרה צלקת בדמות שמש שנותרה שנים רבות. היה זה אסון קשה ביותר. למשפחתו של שמוליק, למשק כולו, וכמובן לנו חבריו של שמוליק".
"אסון הברק" בתל יוסף - השתלשלות האירועים רעייתו של שיויון עפרוני, שולה עפרוני סיפרה לי את סיפור מכת הברק כפי ששמעה מבעלה שיויון עפרוני. אגב לתוהים לפשר השם הלא שיגרתי והמיוחד שיויון, נמסר לי כי זה שמו הפרטי שניתן לו על-ידי הוריו. אני מביא את השתלשלות אירוע האסון גם על סמך שיחות עם ותיקים בקיבוץ ומעיון בארכיונים ישנים.
התאריך יום שלישי 16 במרס 1943, שעות אחר-הצהריים. שמואל טבצ'ניק, ילד בן 9 בן קיבוץ תל יוסף, בנם של משה וחיותה טבצ'ניק, ושיויון עפרוני, ילד בן 10 אף הוא בן הקיבוץ, בנם של אריה ורחל עפרוני, יצאו לטייל לרכב עם חמור שהיה ב"פינת החי" של הקיבוץ. הם יצאו משער הקיבוץ. היה זה יום חורפי גשום, רעמים וברקים בחוץ. הם ביקשו למצא מסתור מהגשם החזק שהחל לרדת והסתתרו בחורשת עצי אורן שהייתה ממוקמת במרחק של כמה מאות מטרים ממערב לקיבוץ.
ואז פגע ברק חזק בצורה ישירה בשני הילדים ובחמור שהיה לידם והפילם ארצה. הילדים נפלו לארץ, איבדו את הכרתם שכובים על האדמה. החמור נפל אף הוא ושכב כמה מטרים לידם גוסס ומת. שיויון נעל מגפיים למזלו, שבידדו את החשמל כתוצאה מהברק, ואילו טבצ'ניק נעל נעליים רגילות. כעבור זמן קצר שיויון התאושש מהלם הפגיעה העוצמתית, החל להתעורר, פקח את עיניו וראה שעולה עשן מגופו. לדבריו הוא קרא לעבר חברו שמוליק "בא נברח מפה" אך זה לא יכול היה להגיב ולקום על רגליו.
שיויון עמד ורצה לצעוד אבל התקשה לעמוד על רגליו וללכת וכדי למלט עצמו החל לזחול בבוץ, לגרור עצמו לעבר המשק שהיה במרחק כמה מאות מטרים מהחורשה. בהגיעו לגדר הקיבוץ המערבית ליד מחסן הבגדים ראתה אותו אחת העובדות שיצאה ממחסן הבגדים ושאלה אותו: "ילד איך אתה הולך"? לדבריו של שיויון הוא אמר לעובדת שיש ילד שמוליק שנשאר מאחור ואז נפל ואיבד הכרתו.
הוא הועבר לטיפול של מרפאת הקיבוץ. אנשי הקיבוץ ניגשו לחורשה ומצאו את הילד שמוליק טבצ'ניק שוכב על הקרקע לא הכרה. הוא הועבר לבית החולים העמק ומותו נקבע. לא ברור אם מת במקום או בדרך לבית חולים. בל נשכח כי מדובר בשנות ה-40, הטיפול אז באנשים שאיבדו הכרה או איבדו נשימה לא היה מתקדם כמו היום. הכאב וההלם בקיבוץ וביישובי האזור היה גדול. תופעת מכת ברק קטלנית הייתה נדירה מאוד בארץ וכמעט ולא הייתה מוכרת בשנים אלה.
הלוויתו של הילד שמוליק טבצ'ניק הלוויתו של שמוליק נערכה בקיבוצו תל יוסף. "ההלוויה הייתה קשה" מספר לי אברמל'ה יריב, "אני זוכר היטב שבהלוויה על קברו הפתוח הספיד אותו ברוך, מחנך הכיתה, ובין דבריו הוא אמר. "אתה ובני כיתתך עמדתם לקבל לראשונה "מכנסי חנות". אתה לצערי לא זכית. אברמל'ה יריב מספר לי כי בקיבוץ היה נהוג לתת לנערים בשלב מסוים כסימן למעבר לבגרות "מכנסיים עם חנות" עם כפתורים בחלק הקדמי של המכנסים שנתפרו במחסן הבגדים של הקיבוץ.
שולה עפרוני רעייתו של שיויון עפרוני, אחד משני הילדים שנפגע ממכת הברק, מספרת לי כי בעת הפגיעה היה שיויון בן 10 לערך. זו טראומה לילד ומעוצמת פגיעת הברק הוא קיבל שיתוק בכל הגוף והוא לא יכל לזוז בכלל. "זמן קצר לאחר הפגיעה הוא הועבר לבית חולים בירושלים. כתוצאה ממכת הברק הוא קיבל כווייה בצורת שמש על חזה גופו. לקח שנה עד שהוא החל ללכת ובכלל להסתדר בחיים".
מכתבו של שיויון עפרוני וכך כותב שיויון עפרוני במכתב לאדם בשם זלמן זמן קצר לאחר שנפגע ממכת הברק:
שלום לך זלמן,
"מה שלומך, אני מרגיש טוב. אני רוצה שאתה תבוא אלינו לבקר. אני חולה. פגע בי ברק ואני נפלתי, שכבתי על האדמה. שכבתי כמה זמן בעיניים סגורות, אחר כך פקחתי אותם וראיתי שעולה עשן ממני. החלטתי לזחול הביתה כי אתי היה עוד ילד אחד לו היו נעלים ולי היו מגפיים, ומגפיים לא מעבירים חשמל אז מצבי יותר טוב. ובכן עמדתי ורציתי לצעוד אבל נפלתי. זחלתי למשק. נכנסתי וראיתי אנשים הולכים לקראתי. אמרתי להם ששם שוכב עוד ילד. הם רצו לקחת אותו, ואותי לקחו הנה, נתנו לי בקבוקים חמים. ועכשיו אני מרגיש יותר טוב".
רופאים סיפרו למשפחת עפרוני כי שיויון ניצל בנס בשל המגפיים שנעל שבודדו אותו. חברו שלבש נעלים רגילות נפגע קשה ונפטר מעוצמת פגיעת הברק.
שיויון עפרוני עבר עם משפחתו בתקופת "הפילוג הגדול" בקיבוץ המאוחד, בתחילת שנות ה-50 מקיבוץ תל יוסף לקיבוץ בית השיטה ומילא תפקידים מרכזיים ביניהם גזבר המשק ומרכז קניות, לאחר מכן ניהל שויון את תחנת הדלק של קואופרטיב בית שאן חרוד, והיה מנהל מחלקת תברואה במועצה האזורית גלבוע. הוא נפטר לפני כחמש שנים ב-2015 בגיל 82.
משפטת טבצ'ניק בתל יוסף -ידעה שכול רב משפחתו של שמוליק טבצ'ניק ידעה טרגדיות ושכול רב. הוריו של שמוליק, הילד שנהרג באסון הברק, משה וחיותה טבצ'ניק הצטרפו לקיבוץ תל יוסף בתחילת שנות ה-30 והקימו משפחה בת חמישה ילדים. הבכור שמואל (שמוליק) טבצ'ניק נולד ב-9.8.1934. אחריו נולדו ליאור, גבריאל (גבי) ישראל, אסתר ומירלה.
שלושת בניהם של משה וחיותה טבצ'ניק מתו במהלך השנים בגיל צעיר בנסיבות לא טבעיות. בנם הבכור שמוליק, כאמור, נהרג מפגיעת ברק ב-1943 בגיל 9. בן נוסף של משה וחיותה ישראל טבצ'ניק טבע למוות ב-10.8.1964 כשעבד בבריכת הדגים של קיבוץ תל יוסף בתאונה עבודה. הוא ניגש במסגרת עבודתו להוציא קרשים סוגרים של אחת מבריכות המים ונסחף בזרם המים החזק וטבע למוות.
הוא חולץ רק לאחר שלוש שעות על-ידי אמודאים מתחתית הבריכה. בן 24 היה במותו. נקבר בתל יוסף. יומיים לפני מותו נולדה לו ולרעייתו יפה בת תינוקת. רעייתו יפה קיבלה את הבשורה המרה על מותו של בעלה בבית החולים העמק כשהיא עם התינוקת שלהם שזה עתה נולדה. בקיבוץ כבר החלו הכנות למסיבת קבלת פנים ליולדת הטריה כשתשוב מבית החולים.
אב המשפחה משה טבצ'ניק לא עמד בעוצמת האסונות וכשנתיים לאחר האסון, ב-1966, נפטר והוא בגיל 56. לא מן הנמנע כי נפטר בסופו של דבר משברון לב על מות ילדיו. אם המשפחה חיותה טבצ'ניק עבדה במטבח. התכנסה, נסגרה עוד ביגונה וגופה לא נשמע לה. היא חלתה ונפטרה ב-1990 בגיל 80.
ב-1995 שוב פקד אסון את משפחת טבצ'ניק. בן נוסף של משה וחיותה טבצ'ניק ליאור גבריאל (גבי) שהיה חבר תל יוסף, נהרג בתאונת דרכים שאירעה במאי 1995 באזור הדרום. הוא הובא לקבורה בבית העלמין בתל יוסף והוא בן 57 במותו.