ביבי שיקר למבקר המדינה בעניין הכספים שזרמו אליו;
ביבי קיבל מתנה אסורה;
ביבי שיקר שלא אישר בחשאי לגרמניה לבנות עוד שתי צוללות למצרים;
ביבי שיקר שיש סוד המצדיק את האישור החשאי הזה;
ביבי שיקר באומרו כי היו לו שותפי סוד למעשהו הפגום;
ביבי שיקר היום כשסיפר בוועידה בינלאומית שמדי שבועיים הוא פועל להקלת הרגולוציה;
ביבי שיקר באומרו כי ד"ר אביחי מנדלבליט נתן יד לרדיפתו, ואין כמותו היודע זאת;
ביבי משקר שתומך בהעלאת הקנסות ואינו פועל להשיג לכך רוב בכנסת;
ביבי שיקר שיבצע רוטציה;
ביבי שיקר שיבצע את ההסכם עם כחול-לבן;
ביבי שיקר שאינו מבקש חסינות מפני החשד הכבד שביצע עבירות פליליות;
ביבי שיקר ומשקר וישקר. השקר הוא סם החיים הפוליטי שלו.
ועוד:
ביבי מסית נגד בית המשפט;
ביבי מסית נגד היועץ המשפטי;
ביבי מסית נגד הדרג המקצועי בכנותו אותם "פקידים";
ביבי מסית נגד כ-50 מבכירי הלוחמים של צה"ל בדימוס ובמערכת הביטחון, ושופרותיו מציגים אותם כ"שמאל קיצוני"; והרשימה ארוכה-ארוכה.
אלא מה? ביבי הפך את השקר ללגיטימי. משהו שולי. כאילו מדובר בסך-הכל באדם שעבר ממדרכה למדרכה ולא במעבר חציה.
הערה מאוחרת: בהמשך לדברים שכתבתי פורסמה תגובת יוסי ויצמן, ששאל בערך כך: אם ביבי כזה שקרן כיצד אני מסביר שהוא מוביל עדיין בסקרים? שאלה מעניינת. ובכן מה, במצב של מצוקה עמים דווקא נצמדים למנהיגים קיימים וכושלים, שהמיטו עליהם אסון, וחוששים להחליפם גם כשמדובר במשטר דמוקרטי, או דמוקרטי למחצה כפי שהוא מתקיים עדיין בישראל.
אמש צפיתי בערוץ 11 בפרק על ביוגרפיה של גמאל עבד אל נאצר. השליט המצרי נחל שלושה כישלונות דרמטיים במבצע סיני ב-1956, בהתערבותו במלחמת תימן ובתוקפנותו נגד ישראל ב-1967 שנסתיימה בתבוסתו המוחלטת. ומה קרה? העם המצרי המבוהל נצמד אליו מרוב פחד והמשיך להטיל עליו את יהבו.
גם בישראל. גולדה מאיר הייתה ראשת ממשלה שנואה לאחר מלחמת יום הכיפורים, אך חודשיים לאחר מכן זכתה בקלפי ב-51 מנדטים, יותר מכל מי שקדם לה. עם מבוהל הצביע לה. לכן לביבי יש אינטרסים להעצים את החרדה והפחד. הם "עובדים" למענו.