ואף לא דגל ישראל אחד

אין יותר מוצדק מהזעם של ערביי ישראל על המציאות הרצחנית, הטובחת בהם למגדול ועד קטון, טף נשים וזקן. זוהי מציאות נוראית, בלתי נסבלת ובלתי מתקבלת על הדעת. ההפגנות בכפרי וערי המגזר בשילוב ידיים חוצות מפלגות של יהודים וערבים הן כורח, וראוי שיתעצמו באופן חוקי כמנוף לחץ על ההנהגה אשר תורה על טיפול רב מערכתי עוצמתי, טיפול שימגר את הנגע הנורא המתפשט כאש בשדה קוצים. למציאות הדמים הזו אין אחראי אחד, אין אשם אחד אשר בעטיו היא מתרחשת וגובה מתחילת השנה את הקורבן ה-23, נכון לכתיבת שורות אלה. למציאות עקובה מדם ומוות זו שותפים באחריותם לכישלון ההנהגה הישראלית הנוכחית ואלו אשר קדמו לה, ההנהגה הערבית לדורותיה, גורמי אכיפת החוק, הרשות השופטת, והציבור הערבי ישראלי אשר אינו תובע בהתמדה, בעוז ובעוצמה את המגיע לו בדין ולא בחסד, ביטחון אישי והזכות לחיים. הקווים האדומים מזמן התפוגגו, אם ובתה נטבחות בטבורה של עיר, ילד נרצח סמוך לביתו בירי מטווח אפס, גברים מחסלים אלה את אלה והמספרים המחרידים המסתירים בתוכם סיפורי חיים מלאים רק עולים ועולים. לו אני ערבי ישראלי הייתי מגייס רבים רבים לשביתת שבת, לשביתת רעב, להפגנות במרכז הישראליות, יום יום שעה שעה, הייתי מניח בצד את כלל העיסוקים החשובים יותר והחשובים פחות ויוצא למחות באופן חוקי ולא אלים נגד האלימות. הייתי תובע ודורש, צועק את נשמתי "רוצה לחיות". ההזדהות עם מצוקות המגזר ועשייה בדרך פעולה לעצירת מגמת המוות הגואה היא מעשה שיכול היה לסחוף אלפי יהודים לתמוך ולהפגין, ברם, כאשר ההפגנה הופכת למסע אלים ומכוער נגד מדינת ישראל, הפגנה בה כל הדגלים הנישאים בידי המפגינים הם דגלי פלשתין ואף לא דגל ישראל אחד, הפגנה בה שירים לאומניים וקריאות קצובות של שנאה נשמעים, בהפגנה כזאת הציבור הערבי מפסיד חלק גדול ממי שתומך בדרישותיו הלגיטימיות. ידע כל אזרח ערבי בישראל שזכות ההפגנה שמורה לו במדינה הדמוקרטית מדינת ישראל, ידע כל ערבי אזרח ישראל שכולם שווים בפני החוק, הזכויות של כל המיעוטים במדינת ישראל שווים, דין אחד לאחמד ודין אחד ליהונתן. ידע כל ערבי במדינת ישראל שחייו חשובים כחיי כל אזרח אחר במדינת ישראל. ידע וימחה ויפגין ויתמיד כאזרח ישראלי במדינת ישראל. ידע גם כל ערבי ישראלי שקריאות נגד המשטר הן לגיטימיות, שזכות ההפגנה היא זכות בסיסית. עם זאת במקום בו מאשימים רק את המדינה ולא נוטלים קורט אחריות, במקום בו הלאומנות מרימה ראשה, במקום בו מניפים דגלי פלשתין לא יהא חלקי עימם. אזרחי מדינת ישראל הדמוקרטית והשוויונית חייבים לשלב ידיים עם אזרחי ישראל הערביים בסוגיית המוות המתרחבת במגזר, חייבים ורוצים אך כישראלים ולא כפלשתינים מתריסים.