"השבת הגדול" ופרשת "צו"

בימים אלו, שאנחנו מתייחדים עם פרשת "צו", רבים מאתנו נפגעו מנגעי מחלת הקורונה. כששת אלפים איש עזבו אותנו למנוחת עולם. מבחינה כלכלית נפגעו במידה מדאיגה משפחות הגרות בצפיפות רבה. השילוב של עוני וצפיפות הדיור כמקור לחשיפת יתר לנגעי המגיפה, למרבה הכאב והצער, היה מנת חלקן יותר של ערים כמו בני ברק. אני כאדם אתיאיסט שואב מארון הספרים היהודי ובמידה רבה מפרשת השבוע של השבת הגדול - "פרשת צו" ומהפטרת השבוע כמיהה לחברה, המבוססת על דפוסי שוויון חברתי. ביתר שאת אני מבקש לכונן חברה מבוססת על אדני צדק סוציאלי וצדק מדיני. "השבת הגדול" ו"פרשת צו" מתלכדים לקריאה לצדק סוציאלי ולצדק מדיני. כואבת העובדה, שערים וקהילות חברתיות החשופות יותר לחיי עוני ולמגורים בצפיפות רבה נפגעו יותר בעת המגיפה מאשר קהילות שחיות ברווחה כלכלית. "פרשת צו", אותה קוראים בשבת שלפני הפסח, ידועה בשם "שבת הגדול". שבת זו מיוחדת באמונה המתחדשת שהתגלתה בה. מצביעה על היות חג הפסח לא רק חג המציין את החרות, אלא גם חג המבטא קבלת עולם ערכים מוסריים שמייצגת התורה. זו השבת בפתחו של חג החרות המאמצת לחיקה צווים שמייצגת התורה. שבת המשלבת כמיהה לחרות עם כמיהה לחברה החיה על-פי סולם ערכים, להבנתי, ערכי שוויון מוחלטים, שניתנו על-ידי האל, שמילא תפקיד משמעותי ומכריע במימוש היציאה מעבדות מצרים לחיי חרות. הפרשה מתחילה בספר ויקרא פרק ו', בו דובר אלוהים אל משה: "צַו אֶת אַהֲרוֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמוֹר זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה ....". מכאן שמדובר ב"צַו" המתייחס לצווים הקשורים במלאכת הקרבת הקורבנות על-ידי הכוהנים. מלאכת הקרבת הקורבנות אינה עומדת על סדר היום של חיינו, לכן אני מאמץ את ציווי המלה "צַו" מתוך נאמנות לערך הגלום בכלל "גָּדוֹל הַמְּצַוֶּה וְעוֹשֶׁה מִשֶּׁאֵינוֹ מְצַוֶּה וְעוֹשֶׁה". אני פתוח ל"צַו", המחייב אימוץ צווי ערכים מוסריים והומניים של ספר הספרים, ובראש ובראשונה להיות כל ברואי בצלם שווים בפני בוראם ושווים בחייהם על אדמות. אני מאמץ את הצו שבקע בהר סיני: צו קול הצדק - לפעול לחברה של צֶדֶק סוציאלי ולא של חברת צְדָקָה עם פערים חברתיים. לפעול לכינון חברה, שלא תשלים עם קיומה של קוטביות מעמדית, כפי שקיימת היום בישראל.

צו מעשה הבריאה הוא קריאה לפעול להגנת היקום מפני סכנת הכחדה על-ידי מעשים בלתי אחראים של מכונת תעשיה דורסנית, שתאוות רווחי ממון מניעה אותה, בלי לתת את הדעת לנזקים לעתידו של הדבר הנפלא שנקרא טבע: "כִי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֶׁה אֶצְבְּעוֹתֶיךָ, יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנַנְתָּ". (תהילים ח' 4). אסור לכונן חברה, שאינה מרסנת קפיטליזם חזירי, שמרעיל את האוויר בפליטות גזים מרעילים.

צו הקול המוסרי מתבטא באימוץ ההכרה, שיצר לב האדם הוא טוב מנעוריו. על הטוב הזה חובה עלינו לגונן בטיפוח מערכות של השכלה וחינוך, שיסיעו בבניית חברה שנעים ובטוח לחיות בה. פרשת "צו" יש בה כדי לעורר כל אחד לראות עצמו כחלק מישות גדולה יותר. לראות עצמו כמי שנכון לתרום ולפעול, כי גדולה המצווה ומי שעושה אותה. והמצוות אינן בהכרח רק ההלכות של שולחן ערוך המסדיר לנו את מערכת העשייה לפרטיה ולדקדוקיה.

בהפטרה של פרשת "צו" אנחנו קוראים בירמיהו פרק ז' פסוקים כ"א כ"ח. בנוסח אשכנז ממשיכים עד פרק ח' פסוק ג'. מן הראוי שנאזין לקול המחאה של הנביא ירמיהו. ירמיהו לועג לחברה ומנהיגיה, שאימצו את פולחן הקורבנות כערך טקסי ראשוני תוך רמיסה בוטה של ערכים סוציאליים וחברתיים. הוא למעשה לועג לאותם רבנים חשוכים, שחשבו שהם יודעים איך להביס את מגפת הקורונה, ולעגו למדע המזהיר מפני התקהלות. רבנים שעלו על שרטון החטא כשלא שמרו על נפשות, שהלכו שבי אחר צוויהם.

בהפטרה הנביא מקצין את דבריו בלעגו עד כדי אמירה: "כֹּה אָמַר אְלוֹהֵי צְבָאוֹת...כִּי לֹא דִּבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיא אוֹתָם מִמִּצְרַיִם עַל דִבְרֵי עוֹלָה וָזֶבַח" (ירמיהו פרק ז' פסוקים 22-23).

בהפטרה של הפרשה אומר לנו הנביא את הדבר החשוב ביותר - העשייה הדתית הערכית מתבטאת בעשייה מוסרית ובהשתתת מסד לחברה של צדק סוציאלי. בלעדיהם אין ערך ואין ממשות לביטויי הטקס הפולחני. הנביא חוזר ושונה לא צוויתי את אבותיכם בעת היציאה ממצרים בקורבן זבח ועולה אלא - "תַּעֲשוּ מִשְׂפָּט ... גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַּעַשְׁקוּ" (שם פסוק 7).

מצער, שקולו המוסרי של הנביא ירמיהו היה קול בודד ונרדף על-ידי השלטון. במידה רבה יותר כואבת העובדה שהוא נרדף גם על-ידי דעת קהל עוינת. נרדף קשות על-ידי הממסד הדתי והממסד המונרכי. ועל כך הושלך למהפכת על-ידי המונרכיה היהודית, זו המונרכיה שהביאה קץ לבית הלאומי הראשון בשנת 586 לפני הספירה, בבור הכלא ראה ירמיהו את המוות לנגד עיניו - ובבור אין מים.

קולו הצלול של ירמיהו במישור המדיני נגד המלחמה, ובמישוריות החברתית בעד צדק סוציאלי, כפי שבא לידי ביטוי בנבואותיו, גרם לבידודו החברתי. מכאן קצרה הדרך שתגובת הממסד השלטוני תהיה בוטה ותסתיים במאסרו. הסיבה הישירה להשלכתו לכלא בתנאי בידוד קשים הייתה קשורה במיוחד לאמירות, שנאמרו בפרק הזה.

חסרה לי היום עוצמת הקול, אותו ביטא הנביא ירמיהו, קול ששחה נגד הזרם ולא נרתע מהמחיר שזה דרש ממנו. בימים אלו שאימת מגיפה קטלה חיי אלפי אנשים על פני כדור-הארץ, אני לוקח איתי צידה לדרך מפרשת השבוע, לוקח את הכוח לחתור לחברה המבוססת על ערכי צדק חברתי וצדק מדיני. דווקא בימים אלו חשוב לכונן חשיבה חדשה איך להשתית בחברה מערכות של ערכים, שישמרו על כדור-הארץ ולא יתנו לגזי חממה לאיים על קיומו.