עניין עניין:
1מישהו שקרא את הפוסטים שלי בעניין מניעת פרס ישראל מפרופסור עודד גולדרייך שאל אם אני תומך בתנועת החרם על ישראל. השאלה מחשידה שהשואל לוקה בהבנת הנקרא או באורח פרובוקטיבי מעמיד פנים שלוקה בהבנת הנקרא.
אני שולל מכל וכל את החרם על ישראל ועל אזרחיה המתגוררים ביהודה ובשומרון וברמת הגולן. בתוך כך אני שולל את החרם על אוניברסיטת אריאל (רעייתי דנה מכהנת בה כפרופסור לפסיכולוגיה, וזה לכבוד לי). כי אם רוצים לדון על הלגיטימיות של המוסד יש לעשות זאת בישראל. מי שמגייס גורמים בחו"ל למאבק נגד אוניברסיטת אריאל דומה לדור היורשים מבין החשמונאים שהזמינו את האויב להכריע ביניהם על המלוכה.
חרם על מוסדות לימוד אינו ראוי למי שמשתייך לעם הספר (מי שעקב אחרי טוריי בשנת הקורונה יכול היה לזהות כי יש בלבי הבנה מסוימת לרצונם של החרדים לא לסגור את בתי המדרש שלהם. גם התנגדתי לסגר על בתי הספר, שנמשך גם בימים אלה והפך את הלימוד לפארסה).
אם גולדרייך תומך בחרם מדעי על ישראל אפשר לתהות אם הוא אכן יכול לעבוד במכון ויצמן או בכל אוניברסיטה שהוא קורא להחרים. בעיקר שחרם מוביל לסגירה. אך מה זה נוגע לפרס ישראל? יותר מכך, המבחן המלאכותי של מי שנקרא שר החינוך יואב גלנט אינו מקובל עליי. מה זאת אומרת, שהוא יבחן אם אכן גולדרייך חדל לתמוך בתנועת החרם? זה נייר לקמוס בלתי ראוי.
נניח שהוא אכן מוסיף להחזיק בעמדה המאוסה של הטפה לחרם על ישראל - ובכן זו סיבה להתווכח איתו ללא הרף אבל לא למנוע ממנו את הפרס המוקדש כל כולו למתמטיקה. זה מזכיר שפעם הגיע שר החינוך של המשטר ההוא בשנות ה-30' למאה שעברה לאוניברסיטת היידלברג ושאל את הרקטור או הנשיא אם כתוצאה מגירוש הפרופסורים היהודיים ירדה רמת המתמטיקה במוסד האקדמי המפואר. לא ירדה, השיב הרקטור לשר מטעם ממשל הרשע, פשוט אין לנו יותר מתמטיקה.
מקווה שגלנט מבין. מקווה ששופטי העליון שהלכו שבי אחרי הבדיקה האסורה של גלנט הבינו. גולדרייך צריך לקבל את הפרס גם אם כעסנו המוצדק על עמדתו מרקיע שחקים. אם לאו שיקראו את תגובת חמישה מהזוכים/ות בפרס: ניצה בן דב, מיכל בת אדם, יאיר זקוביץ, נורית זרחי ואלי קשת. זה לכבודם. הכבוד ינסוק אם גם ידירו רגלם מן הבימה בשעת הטקס.