רגע משובב נפש נרשם לקראת סיומה של ההצגה. צליל-חן זקס ויולי סקר, הבעל והאישה, יושבים זה לצד זה ומדקלמים את הטקסט בהיפוך מגדרי. האישה נכנסת לנעליו של הגבר, ואילו הגבר בקולה של אשתו. דקות אחדות של עונג, פרצי צחוק, וחווייה של סיכום היתולי לשעה דחוסה במקצת.
בתוכניית ההצגה "ZOOG" נכתב כי הזוג המדובר בכלל לא תיכנן לעשות מחזה על זוגיות, וכי המטרה האמנותית היא למעשה רצון לרווח את צפיפות החומר הזוגי שלהם. ניסוח מאוד מאתגר בהתחשב בעובדה כי הצמד המוכשר הושיב אותנו בתיאטרון תמונע, בסוג של סלון ביתי ונעים, ואנחנו היינו עדים מכורח לבעבוע הדינמי ביניהם. לנקודות הרתיחה, השפל, ההתעלות, החשד, ולצידם הרבה רגעי חסד ואהבה המבליחים בינות עייפות החומר והשנים. הקהל שמסביבם היה העד הבלעדי לאינטימיות הכי דקיקה ומסתורית, כשסיפור המעשה הוא שהזוג - שהם גם במציאות - הושיב מספר זוגות אמיתיים מולם, נתן להם שאלון זהה, ועל סמך מכלול התשובות יצר תמהיל שהתוצאה היא עיבוד בימתי קסום. "האם חשבת פעם לבגוד בי"? "עם מי במשפחה שלי הכי קשה לך"? הן מקצת השאלות, שעל בסיסן זקס וסקר הרחיבו את היריעה.
לבמה היה תפקיד כפול - היא שימשה גם כמראה לשבריריות העוטפת את השניים, וגם כזירת התרחשות שוקקת ויצרית. הקהל בעל כורחו היטה אוזן לסיטואציות הבנאליות, היום-יומיות, ומצא עצמו צולל אל הפשר החמקמק של המושג הערטילאי והמוסד העתיק שנקרא "יחסים". המוזיקה הדי מוכרת לנו כמו הפגישה אותנו עם פיסות נעורים מהעבר, והאינטראקציה המכשפת של הזוג, ההליכות, הדילוגים, האקרובטיקה (וכאן המקום לציין לשבח את עבודתו המקצועית והרגישה של היועץ התנועתי עמית לוי) סקרו עבורנו את כפלי המשמעות ואת האירוניה המתבקשת של הטקסט המילולי. המון כוח התנקז לריתמוס התזזיתי, לסוג של מחול מטורף וצבעוני שכמו הולם בנו באגרופים, ומנסה להחדיר באמצעים מעגליים את התובנה והתבונה שטומנת בתוכה הזוגיות.
זקס וסקר שיחקו להפליא, בנו עבורנו מארג אנושי של גבולות סובייקטיבים, קרצו לנו כשהגבולות נחצו ונפרצו. ידעו איש את רעהו גם בשתיקות, הביעו המון בעיקר במימיקות, וללא ספק אילצו אותנו להתבונן בהם ולהרהר. בהם. בנו...