בדיון סוער שהתקיים בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת פנה חבר הכנסת
איתמר בן-גביר אל יו"ר הוועדה
רם בן ברק ושאלו: "אתה לא מפחד שהם יעבירו מידע למדינות אויב? אתה מסכים שהוא יכנס לוועדה"? רם בן ברק השיב: "אני לא מפחד".
דין ודברים זה מלמד על בעייתיות קשה אותה ניתן לחלק לשניים: הבעיה הראשונה - יו"ר הוועדה ומי שהיה סגן ראש המוסד אינו מזהה בעיה המתעוררת עם חברותו של ח"כ ערבי בוועדת החוץ והביטחון; הבעיה השנייה נוגעת במהות - הכיצד מכהן בוועדה כה רגישה בה נידונים עניינים שבליבת הביטחון הלאומי ח"כ ערבי שנאמנותו למדינת ישראל מדינת היהודים אינה קיימת כלל?
אגע ראשית דווקא בבעיה אותה מניתי לעיל כשנייה. ידוע וגלוי לכולי עלמא שחלק ניכר מהח"כים הערבים אינם נאמנים למדינת היהודים. הם משתתפים בהפגנות בהן הדגלים דלעיל מונפים תוך קריאות "ברוח ודם נפדה את פלשתין", ומעל כל במה הם מצהירים על שייכותם ל"עם הפלשתיני" ועל נאמנותם לו. כבר אירע שח"כים ערבים נתפסו במעשי בגידה חמורים - ראו
עזמי בשארה ואחרים ששיתפו פעולה עם האויב - כך ממש. למעשה, התנהלותם וחוסר נאמנותם למדינת ישראל היו למן המפורסמות שאינן צריכות ראיה.
הכשל הראשון עליו הצבעתי כאן הוא העובדה המדהימה שראש הוועדה ומי שכיהן בתפקיד סגן ראש המוסד אינו מזהה את הבעיה ו"אינו מפחד" (כלשונו) מכך שהח"כים הערבים יעבירו מידע מסווג מתוך הוועדה לאויב הערבי לו הם נאמנים בכל הווייתם וישותם. אגב, אינני יודע אל נכון לומר איזו משתי הבעיות היא חמורה יותר...
מדינת ישראל עדיין מצויה במלחמה על קיומה. ברוך השם, היום אנו חזקים יותר מאי-פעם. אבל הסכנות, האיומים והאתגרים הביטחוניים עודם אורבים לפתחנו. אירן, חיזבאללה, חמאס, הערבים החיים בישו"ב (יהודה שומרון ובנימין) וגם רבים מאוד מהערבים המחזיקים בתעודות זהות ישראליות - כולם אוחזים בתקווה שניעלם מכאן, "בעזרתם האדיבה" כמובן. מימון הטרור והסתה לבצע טרור, ירי טילים על ארצנו, הפרעות האלימות והמרד הגלוי בו חזינו אך זה מקרוב, ההצהרות הגלויות של אירן בדבר רצונה להשמיד את הישות הציונית ולשחרר את האדמות אותם כבשו היהודים - כל אלה הם מציאות קיימת המהווה איום מתמיד על קיומנו במדינתנו.
בוועדת החוץ והביטחון נדונים עניינים הנוגעים לליבת הביטחון. החל מתקציב מערכת הביטחון כולה, דרך תוכניות התחמשות ותוכניות אימונים, עבור במדיניות ביטחונית וכלה בדיווחים ועידכונים ביטחוניים, רובם מסווגים וסודיים. בוועדה מבקרים ראשי מערכת הביטחון - ראש המוסד, ראש השב"כ, הרמטכ"ל ועוד... ובפניה נפרשים סודות רבים ומידע רגיש, רובו ככולו ביטחוני.
היות שכך, איך למען השם, איך נותנים לח"כים ערבים להיות חברים בוועדה הזו? למי שישיב שהדמוקרטיה מחייבת שוויון בייצוג אענה שביטחון המדינה חשוב יותר. למי שינסה לטעון שהח"כים הערבים נאמנים למדינה ו/או שניתן לסמוך עליהם אענה שאינו יודע מה הוא שח. למי שיטען שהח"כים האלה הם נציגים לגיטימיים של אזרחי ישראל ערבים שבחרו בהם כדי שייצגו אותם אומר שחיי ילדינו, חיילינו וכל היהודים בישראל חשובים לאין ערוך יותר מ"ערכי הלגיטימיות והשוויון" להם הם מטיפים ואותם הם רוצים לקדם".
יהיה מי שיאמר שמדובר בסיכון מחושב אותו אנו נאלצים על כורחנו ליטול. התשובה מתחלקת לשניים - ראשית, אם הסיכון "מחושב" הרי שהחישובים התנפצו לא פעם אל מול המציאות (ח"כ ערבי שישב בכלא על כי סייע למחבלים רוצחים, עזמי בשארה שנתפס בבגידה ועוד דוגמאות). שנית, כל אימת שבביטחון המדינה ובעצם קיומנו מדובר, אין לקחת כל סיכון, בוודאי לא סיכון כזה...
זהו ליקוי מאורות מתמשך ואיננו קשור עם ממשלה כזו או אחרת, עם ימין ושמאל או עם גחמות או אינטרסים פוליטיים מזדמנים. הסוגיה חשובה מכדי שימשיכו להתעלם ממנה וטוב יעשו קברניטי המדינה או אנשי ציבור המודעים לטירוף אם יעלו את הנושא על סדר היום הציבורי עד אשר הכשל החמור הזה יתוקן.