התקשורת מרבה לציין לטובה, בהתרגשות רבה, את גיבוריה. בראשם עומדים כמובן, מסי, רונאלדו, שנתונים למעקב וסקירה צמודים. כמו-כן צוינו וזכו לכבוד רב, מביאי מדליות שונות, בכל ארץ וארץ. גם בישראל.
אם בזה היה מסתכם באמת המצב החברתי והלאומי אצלנו, הייתי יותר משמח להשתתף בחגיגות אלו. אבל לצערי, אנחנו עדים לדברים מטרידים ומציקים מאין כמותם, במצב של ביטחון הפנים של אזרחי המדינה.
הפשע משתולל בארצנו והמשטרה הפכה ממש לסמרטוט, חסר כל יכולת. תיקים נסגרים בצורה סיטונאית והאזרח הנפגע, מוצא עצמו מול יומנאים ופקידים, בתחנות המשטרה השונות, שאין ביכולתם לעזור, כמעט בשום מקרה.
איפה גיבורי העל של פעם שנלחמו בפשע? היום אין דוגמה לגיבורים אמיתיים, שבאמת יואילו לחברה ולא לכל מני ידוענים, מפורסמים, אושיות רשת... היום מנהיגים מחפשים להיות פופוליסטים, לקלוע לדעת ההמונים, להמשיך לעשות מה שכבר עשו קודמיהם, ללכת על בטוח. היחיד, המיוחד, הוא האגואיסט הכי גדול ולא כמו פעם, מי שדואג לרווחת הכלל. מקנאים במצליחנים בגלל הכסף שלהם, או ההישגים האישיים ולא בגלל שקיבלו מה שמגיע להם, מהציבור, שפעלו למענו.
במקום להתעסק בדברים החשובים לכלל, האנשים מטילים בהם ספק. חושדים שעובדים עליהם, מחפשים מה מסתתר מאחורי הכוונות הטובות... אין כבר אמון בבני אדם... כמעט בלתי אפשרי כבר לרתום את הציבור למען המטרות הגדולות באמת. הציבור שבוי בקסם המטרות הקטנות, האגואיסטיות של כל אחד ואחד. רב המבדיל בין האנשים, מאשר המאחד. פעם ישראל הייתה כור היתוך מצוין, ליהודי הגולה שהגיעו לכאן. כולם התיישרו לפי המטרה המשותפת. עכשיו כל מגזר, רוצה שהמטרה שלו, תהיה הראשונה במעלה. על כל דבר מתווכחים, לא בטוחים בצדקת הדרך...
איך נפלו גיבורים
בזמנו כתבתי על ראש שירותי בריאות הציבור, ד"ר שרון פרייס, שהיא בעיני גיבורה אמיתית. מאוד התרשמתי מהידע הרחב שלה, אומץ לבה והנכונות שלה להגן על הגישות להגנה מפני הקורונה, הנובעות מכך.
לאחרונה אני נוכח לדעת שהיא נסוגה מכל עמדותיה. היא מוכנה להתפשר לגבי בתי הספר, שברור שפתיחתם במתכונת הנוכחית, תחריף את מגיפת הקורונה. לשאלת המראיין אם היא לא עומדת בלחץ ולא מתמוטטת, ענתה בזהירות שהיא משלימה עם המצב הקשה, שהאוצר לא מקצה כסף לגיוס כוח אדם ראוי מהמגזר הפרטי. נראה לי שמה שקרה שהיא אכן התמוטטה. המדינה לא מקצה משאבים לעזור לה וגם היא חשופה לאיומים על חייה, מה שגרם לה לסגת מנחישותה ואומץ ליבה הידועים.
המדינה מתגלה כאן, במלוא עליבותה. היא לא מבינה את גודל הסכנה ולא מקצה משאבים מיוחדים. אפילו היועצים המשפטיים שלה, דוגלים בהמשך הרפיסות מול אנשים שלא רוצים להתחסן. מה הפלא? מדובר במדינה שהפשע משתולל בה והפושעים חוגגים בלי פחד ברחובות. ועדיין הביורוקרטיה חוגגת והמחדלים וחוסר האונים מצד הממשלה, גדולים כתמיד. בכיר במשטרה, לשעבר, התראיין והצביע על הדבר החשוב והמכריע בכל עניין המלחמה בפשיעה: הגדלת תקציב המשטרה והוספת כוח אדם! כל כך פשוט וברור, אבל הממשלה עושה הכל כדי לחמוק מהבעיה ולהציג תמונה מעוותת של המציאות.