שמונים מתוך מאה עשרים וחמישה עצורים בפרעות תשפ"א בנגב שוחררו לביתם בתנאים כאלה ואחרים. כשמדברים במדינת ישראל על חוסר משילות, פשיטת רגל לאומית, הפקרות מוחלטת, גולים בתוך ארצם, מתכוונים לארץ ההפקר בדרום.
הדרום הפרוע, האלים והמסוכן לא נולד עם הקמת הממשלה החדשה. זרעי הפורענות נזרעו בנגב במשך עשרות שנים, הפכו לעצים חסונים חסינים מפני כל אכיפה, כל פיקוח, כל ברה, כל מחויבות לחוק. ארץ ההפקר.
אלא שכל זמן שההפקרות המסוכנת הייתה אי-שם מעבר להרי החושך רחוק מהעין, רחוק מן הלב, היה נוח שלא לראות את כיס המוגלה, לא לחוש את המורסה המבעבעת בחצר האחורית של מדינת ישראל.
עד שהמציאות חלחלה אל תוך ההוויה הישראלית, שטחי אש נכבשו על-ידי עבריינים, נשקיות רוקנו על-ידי גנבי הדרום, תיקיהם וציודם של לוחמים היו הפקר, אלפי דונמים של המדינה סופחו על-ידי בני ארץ ההפקר, ללא מורא וללא בושה, ויישובים הוקמו בניגוד לחוקק, יישובי ההפקר והזעם.
כמויות הנשק בארץ ההפקר יכלו לחמש אוגדה צבאית, העבריינות גאתה, חיי תושבי הדרום, יהודים כערבים, אשר נלקחו כבני ערובה על-ידי שליטי ארץ הדרום, הפכו לגיהינום, הפחד המשתק מפני אדוני הארץ ושליטי ארץ ההפקר הוטמע והיה לעובדה מוגמרת.
כל ממשלות ישראל ויתרו על האחיזה והמשילות, ברמות כאלה ואחרות, בדרום הארץ. העבריינות הפלילית גאתה, כל קבלן מתחיל בדרום יודע שיש לו שותפים אקטיביים ברווחים המממנים את דמי החסות, נשים ונערות חששו לצאת בערבים לרחובות הערים מהחשש שיוטרדו מינית, בצה"ל התקיימה בכל שנה תחרות לא פורמלית אלו רכבים צבאיים אוהבים במיוחד וללא עלות השכנים, ובערים התקיימו דיוני עומק בלתי פוסקים האם השנה היא שנת הטויוטה או שנת הסובארו.
כבישי הדרום היו לרולטה רוסית מתקדמת, אין דין ואין דיין. בארץ ההפקר לא מתנהלים על-ידי עבריינים חמושים מרדפים. גם כשהם בתוך הבית שלך עליך לשתוק עד שיסיימו להעמיס את הרכוש עליו עמלת. בארץ ההפקר אתה יכול לשבת בסלון ביתך עם ילדיך וליהנות מבוב ספוג או בוב הבנאי ולשמוע שריקות קליעים החוצים את הסלון ונתקעים בתריס הפנימי.
בפרעות תשפ"א יצאו גדודי שונאי יהודים, מליציות מצפצפי על חוקי המדינה, לגיונות חמושים לזרוע אימה, הרס וחורבן ברחובות ארץ ההפקר, לעשות בכבישי הדרום כבתוך שלהם, לחסום כבישים לירות באוויר, לנופף ברובים, להצית רכבי יהודים, ולהוריד רכבי יהודים מהכביש כדי לבצע בהם לינץ'. תשתיות המדינה יהיו להפקר, ארגוני הטרור כבשו את הדרום עם מטחי יריות וטילים של שנאה.
עשרות פורעי החוק והעבריינים בארץ ההפקר יכלו להמשיך לזרוע הרס ואימה אלמלא הרשתות החברתיות שהציבו את הבריונות מול האומה הנבוכה כולה. הלחץ המאסיבי חייב את הנהגת המדינה ובהן רשויות אכיפת החוק, הפרקליטות להגיש כתבי אישום כנגד עברייני ארץ ההפקר, אלא שכאמור עשרות מהעבריינים שוחררו בתנאים מגבילים מהמעצר מאחר שלפי דברי השופט המלומד ב"יש רגיעה מוחלטת ואין סכנת התלקחות".
מדינה חפצת חיים חייבת לפעול על-פי אסטרטגיה שראשיתה השבת הריבונות, אימת החוק והרתעת העבריינים, זאת לצד פינוי והסדרה של יישובים על-פי תוכנית וחוק. בניית תשתיות ומאבק בלתי מתפשר גם במחיר לא פשוט לשני הצדדים כדי להבהיר שארץ ההפקר חוזרת להיות חלק ממדינת ישראל.
האם ההנהגה הישראלית הנוכחית מסוגלת להניע תהליך שכזה, תהליך אשר נדון לכישלון חרוץ בממשלות קודמות? התשובה היא ברורה וחדה, לא. בממשלה הנשענת על הפלג המוסלמי הדרומי, לא יעז אף שר או ראש ממשלה לנקוט שום צעד אשר יביא לפירוקה של הממשלה. ישראל לפני הכל, בזמן ובעיתוי שיתאים ולא יגרום לפירוק הממשלה. עד אז חיי תושבי הדרום לא חשובים, חיי ורכוש תושבי הדרום הפקר, מדינת ישראל ממשיכה במסורת טמינת הראש בחול, לא רואה, לא שומעת, לא יודעת, לא פועלת רק מלהגת עצמה לדעת.