התוכנית בערוץ 1 בטלוויזיה, על עמוס עוז, מאוד הרשימה אותי. ולא, לא הכתיבה שלו, למרות שהתרשמתי מאוד מההצלחה הכבירה שלו בעולם כולו! התוכנית הייתה אקטואלית, בגלל שלאחרונה בתו טענה שהוא היה אבא מכה ומתעלל. הוא דיבר לאורך כל התוכנית על בתו שמאוד דאג לה ומאוד רצה שיהיו לו אתה יחסים, אבל היא התרחקה ממנו ואף ניתקה אתו קשרים.
הוא סיפר על הילדות שלו, על הכאב על מות אמו ואביו, שהיה גם קצת מכה אותו, אבל זה היה בסדר ומקובל באותם ימים. בקיצור, אחרי שראיתי את התוכנית, השתכנעתי שבתו פשוט ממציאה דברים. לא שהיא מעלילה עליו, אלא שמבחינתה, כנראה בגלל בעיות נפשיות (ועמוס עוז מתחרט מעומק לבו, על זה שלא הבחין שהיא לא הייתה ילדה מאושרת) הוא נתפס כאבא מתעלל וזה בגלל סטירות ספורות שקיבלה, שבזמנו היה ממש סטנדרט בחינוך ילדים.
מבחינתי עמוס עוז יצא אדם טוב, חיובי ואנושי, אבל גם בן אדם אומלל, קשה עם עצמו ואם התעלל במישהו, זה בטח ובטח בעצמו... וכדי להבין עד כמה אומלל היה, זכור לי הקטע שא.ב. יהושוע, שהיה המדריך שלו בתנועת נוער, מספר, על זה שהוא לא זוכר אותו בכלל. ועל זה ענה לו עמוס עוז, ברור שלא, אני הייתי נמוך מגובה העשב שם... וזאת למרות שהיה אדם יפה תואר ומרשים בהופעתו... לפי הערכתי גם בתוך תוכו הוא היה אדם טוב והיה בו יופי פנימי ומהות מעולה.
מעניין להשוות את עמוס עוז למשה דיין, שהבן שלו שנא אותו שנאה תהומית, ואילו בתו, שהייתה אישה ערכית מאוד, העריצה אותו. כאן אפשר להבין בברור, שהבעיה לא במשה דיין עצמו, אלא באישיות של הילדים...