סרטי אפוקליפסה
אם ניקח את הוליווד לדוגמה. שם הסרטים הבדיוניים או המותחנים החדשים אינם מסוג של "מלחמת הכוכבים" או "משימה בלתי אפשרית", וגם "ג'יימס בונד" אפשר שלא יהיה עוד. "פּאסֶה". מה גם שבאחרון, הפעלולים גברו על מעשה אדם. רבים מן הסרטים מביאים מראות אפוקליפטיים של הרס שבהם נראים גורדי שחקים שהתמוטטו כמעין נוף קדמוני של צוקים בצורות אסימטריות לחלוטין, ובתוכם מערות שורצות זחלים ובני אדם, שכמעט דומים להם.
בסרטים האלה שורד בודד או קבוצה קטנה של שורדים שמזדמנת עשויה בדרך הנדידה להיתקל בעוד חבורה קטנה של נוודים שיושבים סביב למדורה ומזינים אותה שלא תיכבה בחומרים בעירים שמובאים מעיי ההרס. אחד מהם מחזיק אוצר יקר ערך עטוף בשכבה עבה של סמרטוטים ולאחר הפצרות רבות הוא מקלף בזהירות רבה את המטמון וחושף את האוצר: קופסת גפרורים להדלקת מדורה. אל תחפשו את התמונה בגוגל. היא לא קיימת, אבל היא משקפת את הז'אנר.
ועוד תופעה בולטת היא הענקים למיניהם כמו "סופרמאן" "ספיידר מאן" "אקסמאן" ואחיהם. הן הדמויות שהקהילה האנושית זקוקה להם כדי להינצל מחורבן מוחלט. מסיבה זאת הבריות ששרדו מבקשות את חסותם של הטיטאנים, הקיקלופים והגיגאנטים, אף הם יצוריי ויציריי תקופות מיתולוגיות קדומות. המכנה המשותף הוא עתיד אפוקליפטי. גם אם הכוונה היא להגיד לצופים: "נו נו ילדים, אם לא תשחקו יפה עם כדור-הארץ הזה, אז זה מה שמחכה לכם".
שפת תמונות
בהצגת התיאטרון הקאמרי בשנת 2011 "משפחה חמה" של עדנה מזי"א וענת גוב, רבקה מיכאלי מככבת כאם וכסבתא. לראות את רבקה'לה, כפי שאני זוכר אותה מקול ישראל והטלוויזיה הישראלית, סתם יושבת ובוהה, אתה פורץ בצחוק. לראות אותה בהצגה "משפחה חמה" כסבתא שמקבלת טאבלט במתנה מהנכדים ובשעמומה כי רב, היא יושבת ועשה ווישים על הטאבלט, סתם ככה מבלי להבחין מה זה מראה - אתה בוכה מצחוק. אבל כשאני רואה את הנינה שלי רונה בת השנה, לוחצת על הסלולר וכשהוא נדלק היא עושה ווישים על המסך הקטן, אני לא צוחק.
אני מגיע למסקנה שחזרנו לעולם של תמונות - החרטומים - ההירוגליפים המצריים. מה שעושה הנינה בניסיון של החלקת אצבע על מסך הסמרטפון עושה אמה, נכדתי, בווישים מהירים של מאות תמונות שמתוכם היא בוחרת תמונה. יותר מזה, פעם תמונות מצוירות שימשו מעין חלופה של סיפור בהמשכים, כמו הקומיקס. כיום ה"קומיקס" מהווים מקור לסרטים.
יקום קורס לתוך עצמו בדחפורים של תמונות תלת מימד
תופעה זאת של מעין לידה מחדש, של חזרה אל הקדמונים הלקטים והציידים מטבע הדברים מביאה בחשבון שהעולם החדש ייברא מתלי העולם הישן - העולם שלנו. והיוצרים לסוגיהם, שהם הנביאים המודרניים, רואים בכול חידוש טכנולוגי כמו הקמת מושבות במאדים או מוניות אוטונומיות מעופפות בערים - עוד צעד נוסף להתפוררות התרבות האנושית כפי שהיא מוכרת לנו בכדור-הארץ הישן והמוכר. לבסוף בהעדר שליטה על גלמים שאנו מייצרים הם אלה שידם האוטונומית תהיה בנו. אם האדם יאבד שליטה - הכל יאבד שליטה. היקום יעמוד על תלו אבל אלה שיאכלסו אותו, למעט אלה שיגעו למאדים, יצטרכו להתחיל מבראשית.
בצומת זאת רצוי לעצור ולראות מה אומרים לנו התמרורים. ככה לפחות אני רואה את המסע הזה. ניתן לומר כי אותן יצירות בכתובים או באמצעים חזותיים אחרים מאותתים לנו שאם לא נעצור איפשהו, מה שנקרא קידמה זהו הסוף ואין בלתו. או שנפנה לדרך ללא מוצא או שנעצור. והמקום הראשון לעצור הוא לא בטכנולוגיה או בפירות המדע. הוא הרבה יותר בסיסי. הרי כל בעיות הסביבה והאקלים - סיבה אחת להן - אנרגיה.
אנו צורכים אנרגיה החל בנשימה ושאיפה וכלה בהפעלת טילים וכלי משחית אדירים. בנוסף על כך, וראיתי זאת בסרט התיעודי המצוין "לנשק את האדמה". אנו הורסים את הקרקע, משחררים את הפחמן הדו חמצני לאוויר וממָדבּרים את העולם. לפי הנתונים שמובאים בסרט, בשנת 2040 מספר האנשים שעוזבים מקומות וארצות צייה, בשל מדבּוּר הקרקע, יגיע לביליון. ישנן התחלות של החזרת המחזוּר הטבעי של האדמה ושימור האיזון שבה ובסביבה שבה, ב"פעולות שיפרו את האדמה וירפאו את האקלים". אבל אלה בינתיים תופעות בודדות. האקלים נעשה רעיל יותר והמקור הוא אחד בלבד - האנושות. היא הייתה, הוֹוָה ותהיה המחולל הגדול.
חזרה לפול ארליך - להפסיק לגדול
ועידת האקלים הגדולה שנערכת בגלאזו שבסקוטלנד מן הראוי שתביא בחשבון את האלמנט של גידול האוכלוסייה כיסוד מרכזי של בעיית האקלים. בשנת 1974 אוכלוסיית העולם מנתה 4 מיליארד נפש. לקראת סוף שנת 2022 המספר יגיע ל-8 מיליארד. לאמור כי במהלך 36 שנים בקֵירוב אוכלוסיית העולם כמעט והכפילה את עצמה. מכאן ואילך המכפיל יהיה גדול יותר. היבשת בה גידול האוכלוסייה הוא המהיר ביותר היא אפריקה, שקצב הגידול השנתי בה הוא כ-2.5 אחוז לשנה, או כ-31 מיליון בני אדם כל שנה (נכון ל-2017), או כ-36 אחוז מהגידול העולמי וזאת בשל שיעוריי פריון גבוהים. יתר מדינות העולם גדלות נכון ל-2017 בכ-52 מיליון לשנה. בקצב הנוכחי צפויה אוכלוסיית העולם להגיע, כאמור, ל-8 מיליארד לקראת תום שנת 2022.
פול ארליך הוא ביולוג אמריקני־יהודי, פרופסור באוניברסיטת סטאנפורד, מוערך ורב תארים, שפרסם מאמרי מחקר וזכה בפרסים בינלאומיים. כשהוא נולד, ב-1932, היו בעולם שני מיליארד בני אדם. כשספרו "פצצת האוכלוסין" פורסם ב-68, חיו על פני כדור-הארץ שלושה מיליארד וחצי בני אדם. היום יש בו, כאמור, שמונה מיליארד בקרוב ולפי התחזיות, עד 2050 יצטופפו עליו תשעה מיליארד. גם בשעתו זאת הייתה סוגיה כבדת משקל. ארליך הוא עדיין מדען פעיל ואחד האקדמאים החשובים ביותר המזהירים כי גידול האוכלוסייה הוא האיום הגדול על עתיד האנושות.
ספרו "פצצת האוכלוסייה" The Population Bomb חוזה כי אוכלוסיית העולם תגיע לממדים שכדור-הארץ לא יוכל להאכיל, מה שיביא למשבר מזון עולמי, למגיפות קטלניות, למלחמות על משאבים ולשלל אסונות סביבתיים. כיום הנושא אקטואלי יותר מתמיד. אך לא רק בשל העדר מזון אלא בשל שינויי האקלים. שכן במציאות שלנו שום צעדים למניעת ההתחממות הגלובאלית מפגיעה בסביבה, גם אם אלה יהיו צעדים דרסטיים, לא יועילו. כל התקדמות בתחום הזה תיבלם על-ידי גידול האוכלוסייה, והצרכים יכתיבו את האמצעים. מסיבה זאת הדעת נותנת כי הפתרון לבעיות האקלים בפרט והסביבה בכלל נעוץ בגורם אנושי. בכול מקרה, גם לעצמו וגם כמָדחֵף.
בשלב הראשון המטרה תהיה בלימת גידול האוכלוסייה ובשלב השני - צמצומה. וזה עניין גלובאלי. שכן גם אם במדינות הגדולות ביותר בעולם מבחינת מספר האוכלוסין, כמו הודו וסין תצומצם הילודה, בצורה אטית, היא תוסיף לגדול באפריקה, אלא אם כן העולם יתמוך הרבה יותר ביבשת זאת מכפי שהוא תומך, אם בכלל, כאשר תושביה יגיעו למסקנה שעליהם לצמצם את הילודה ובכך ייטב להם.
באפריקה כמו במקומות אחרים הילדים הם גם כוח עבודה. אפריקה ערס האנושות של ימינו עלולה להפוך לארון הקבורה שלה. תהיה כאן רגולציה בדיוק כמו זאת שקיימת לגבי צמצום השימוש בגזי חממה. לכן מחייבת ערבות הדדית מיוחדת במינה והיא דורשת מאמצים וטיפול שונה מזה שהיינו רגילות בכול הקשור לקיום האנושות על כדור-הארץ. גם הרבה ערכים מוספים ייטיבו עם צמצום אוכלוסיית העולם.