השפה האנגלית (אך גם הצרפתית והגרמנית) עשירה בהרבה מהעברית, במיוחד במונחים מודרניים. כך למדנו בשנת 1989 בסרטו הנפלא של וודי אלן CRIMES AND MISDEMEANORS את ההבדל בין פשעים לעבירות קלות, שאין למילה האנגלית מקבילה בעברית.
חשבתי על הסרט ועל צמד המילים היום כשקראתי את הקיתונות של רותחין הנשפכים על לפיד, בנט ולמעשה על כל חברי הקואליציה על ה"פשעים" הנוראיים שלהם, שהם נזקקים להם על-מנת למשול ולהעביר את התקציב - כספים קואליציוניים, החוק הנורווגי המורחב, ריבוי שרים, איום ונורא. במדינה מוקצנת כשלנו, שסכסוכי הסונים והשיעים, סעודיה ואירן, חמאס והרשות, הם כאין וכאפס לעומת מלחמת העולם בין הביביסטים לבנט הבוגד, בין תומכי אוסלו למתנגדיו, בין מנסור עבאס למשותפת.
לא פשעים אלא עבירות, ולבטח לא פשעים נוראיים כפי שהעיתונאים, שבחיים שלהם לא ניהלו אפילו בסטה בשוק, קל וחומר חברה, משרד ממשלתי או העבירו תקציב, מאשימים אותם בהם. נכון, שמונת המופלאים, שלושים פלוס השרים וסגני השרים, שישים פלוס מינוס חברי הקואליציה מבזבזים כספי ציבור. עוד יותר חמור, הם מתגלים ברוב צביעותם, כאשר הם עושים בדיוק מה שביקרו קודם אצל הממשלה הקודמת. אבל כאן נגמר הדימיון. וזה בדיוק ממחיש את ההבדל בין פשעים לעבירות קלות. החוק הנורווגי וכספים קואליציוניים הם בגדר עבירות קלות, כנראה אתנן הכרחי שחייבים לשלם בדמוקרטיה שברירית כשלנו, קל וחומר אם היא נשענת על כרעי תרנגולת.
ואת זה כותב לכם דוקטור לאתיקה, שבראש מעייניו האתיקה ומניעת שחיתות, טוהר המידות והעדר צביעות. אבל הייתי גם מנהל בכיר בחברה גדולה ואני מודע לכך שאין טוהר מוחלט. אני אתיקן אבל לא פאנאטי, לא טהרן, לא כמו אתיקנים שמעולם לא ניהלו חברה ובילו את כל ימיהם בפקולטה לפילוסופיה. כשנתתי עמלה של 10% לסוכן שלנו במדינות דרום אמריקה לא ידעתי מה הוא עושה עם הכסף והאם הוא מחלק שוחד או לא. לזכותי ניתן להגיד שלא הייתה אף חברה שלא חילקה לפחות אחוז כזה של עמלות, בדרך כלל הרבה יותר, ובמקרים רבים נתנה שוחד של מיליונים לפוליטיקאים מושחתים שהיטו את הכף לטובת עסקות שהיו לרועץ למדינה בגלל שחיתות. אף עסקה שנוספה לה עמלה של 10% לא עירערה את הכף ותרמה לשחיתות. אם בגלל זה אשלח לגיהינום - אז שיהיה...
על אותו משקל, חברי הקואליציה והממשלה לא עשו אף עבירה קלה שלא הייתי עושה בעצמי אם הייתי במצבם. אולי לא הייתי צבוע כמוהם לפני כן, אבל אני בהחלט מבין אותם ומצדיק אותם כאשר הם נוקטים בצעדים שהם על גבול האתיות שהם עושים. בזאת הם אולי דומים לממשלה הנוראה של נתניהו, אך כאן נגמר הדימיון. כי הם מצליחים להעביר תקציב, בשעה שנתניהו שיתק את המדינה במשך שלוש שנים בגלל הסתבכויותיו המשפטיות.
ללא כוונת זדון
הם הפרו הבטחות בחירות, אך לא בצורה כל כך בוטה ועל נושאים כל כך מהותיים כמו נתניהו. אבל גם כמו ממשלת רבין שקנתה את הקולות של שלושת עריקי רפול, שיתפה פעולה עם דרעי המושחת, ושילמה מחיר נורא שכונה "מחיר השלום". גולדה אילצה אותנו לשלם את מחיר אף שעל והם אילצו אותנו לשלם את מחיר השלום. אלה לא עבירות קלות, אך לא ארחיק לכת לקרוא לנתניהו או רבין פושעים, כי אני מאמין להם שלא היו להם כל כוונת זדון.
על ממשלת ה-61 לתקן עוול חמור (אם לא פשע) של שיתוף פעולה הרה אסון עם החרדים, שהם מנסים לתקן עם חוק הכשרות, מעט מדי ומאוחר מדי, אך צעד בכיוון הנכון. הממשלה החדשה נקטה במדיניות קורונה הרבה יותר נבונה מאשר הממשלה הקודמת ששיתקה את המשק, ביזבזה לנו 160 מיליארד שקל, וגבתה למעלה מששת אלפים קורבנות בגלל העדר שליטה, אובדן עשתונות וניהול פוליטי של המשבר, תוך כניעה לחרדים ולקבוצות לחץ.
בקורונה ממשלת בנט לא נכנעה עד כה ללחצים וכלל לא בטוח שניתן היה להימנע מהמחיר הכבד של הקורבנות - רבע ממחיר הממשלה הקודמת. כל קורבן הוא נורא, אך אני לא מסכים לטיעונים של הטהרנים נוסח אלרועי פרייס שלא צריכה לנהל משק, כי גם לגרעון של מאות מיליארדים יש מחיר של אלפי קורבנות באקולוגיה, תאונות וכו'.
ניהול המשבר אל מול החמאס הרבה יותר נבון עד כה מזה של נתניהו, הרפורמות בתקציב הרבה יותר יסודיות, המינויים הרבה יותר רציונליים, המשק בהתעוררות אחרי שיתוק נוראי שנבע לא רק בגלל הקורונה, אלא גם בגלל מדיניות תמות נפשי של נתניהו. ישראל נהנית מקרדיט ואמון מצד ממשל ביידן, אירופה והעולם, לעומת החשדנות לביבי.
עם כל העבירות שהן בעיקר בעיני המתבונן מהמחנה היריב שמתפוצץ שהממשלה מתפקדת, ממשלת בנט מצליחה לנווט את הספינה לא רע, לא נגררת לעבירות קשות אם לא לפשעים, אף אחד מהם לא מואשם בפלילים כביבי, לא כרת ברית עם מפלגות יש עבר - משיחיים, חסידי מדינת ההלכה, פופוליסטים, ותומכי טרור. בנט הולך בדרך הביניים, בפשרה, בלי קלקולים גדולים מדי, בעיקר כי כל אחד מחבריו יכול להטביע את הספינה. גם זה משהו!