X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
מי שסבור שההיסטוריה דורכת במקום או חוזרת על עקבותיה - טועה. כשם שלא ניתן לחזור בפועל לשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, ספק אם בעוד עשור, ניתן יהיה לחשוב על קונפדרציה ישראלית-ערבית בארץ-ישראל השלימה. שאלה קשה לא פחות היא כיצד יגיע כל "שחקן" לעשור הרביעי של המאה ה-21 ובאיזה מצב
▪  ▪  ▪
יום הנכבה [צילום: נאסר אישתייה/פלאש 90]

על-רקע אי-השקט במגזר הערבי והבדואי, ימי-זיכרון הקשורים במלחמות ישראל עם הערבים במאה השנים האחרונות בקרוב ושילוב מפלגות ערביות בממשלה מעורבת ראשונה מסוגה, צפו ועלו בימים האחרונים יוזמות להחזיר על-כנם את הדיונים בשאלות "הישנות" של משמעות "הנכבה" ו"הנכסה" בתודעה הלאומית של שני העמים החיים בישראל. הסכמה ישראלית לכך תהיה שגיאה היסטורית ואסטרטגית, משום שמבחינת יהודי-ישראל הנכבה והנכסה הם ציונים לתוקפנות הערבית נגד הציונות, שהביאה לרבות ממלחמות ישראל וחוללה הרג והרס רבים. בדיעבד ניתן לקבוע בנקל שלא היה בהם צורך ורק העיקשות הערבית שסירבה לפשרה היסטורית חוללה מאבקים אלימים אלה שפגעו, בדומה לכל מלחמה, בשני הצדדים. בגלל ניגודי האינטרסים היקנו אירועים אלה לציבור בשני העמים, משמעות הפוכה ואין שום יסוד הגיוני ליצור סימפתיה מלאכותית או סימטריה מופרכת ביניהם. לקחים היסטוריים נובעים מהמציאות הנתפסת על-ידי מי שחווה אותם, ולא ע"י חוויות מלאכותיות שמקורן באגדות.
בדברים שנשמעו בתוכניות שידור ובראיונות של כתבים ערבים ישראלים או דוברים פוליטיים של המגזר, חזרה ועלתה תביעה/ציפייה של ערבים ילידי או אזרחי ישראל, שהישראלים ילמדו ויכירו את מהות ומשמעות אירועי "הנכבה" ו"הנכסה" ברוח בה הם נתפסים ע"י הערבים. הטיעון ההזוי נשען על השוואה מופרכת מיסודה המבקשת להשוות את אירועי שואת אירופה וצפון אפריקה והגירוש הטוטאלי של יהודים ממדינות ערב בתחילת שנות ה-50, לאירועים שהתרחשו במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים בארץ-ישראל.
מה שמבקשים הערבים למעשה, הוא לשכתב את ההיסטוריה בדיעבד ולאלץ את הציבור היהודי לקבל את נוסח השכתוב שהוא פוליטי ביסודו "כתורה מסיני". זהו גם אבסורד וגם חוצפה. אין שום דמיון בין שואת אירופה לאירועי המאבק המדיני בין תנועת השחרור הלאומית של העם היהודי לזו של העם הערבי בארץ-ישראל. אין שום דמיון גם בין היסודות המוקדמים של שתי התנועות. יסודות הציונות - התנעה הלאומית של העם היהודי - מעוגנים בהיסטוריה בת כ-3000 שנה ובקיומן של ממלכות יהודיות עצמאיות בארץ-ישראל במרוצת האלף השלישי שלפני הספירה - לפני החורבן הראשון והשני של בתי המקדש בירושלים, ובהגלות הכפויה על העם במשך כ-2000 שנה, שהציונות באה בכדי להעבירם מן העולם. ההיסטוריה הלאומית הפלשתינית מתחילה ב-1958 וב-1964!1 גירוש היהודים ממולדתם באמצעות כוח צבאי של מעצמות לאומיות או אזוריות, היה אסון לאומי ליהודים, ולא סיבה למסיבה אצל הערבים. היהודים מעולם לא ויתרו על מדינתם ועל הזכות לחזור אליה והערבים כאחד הכוחות הכובשים באמצע האלף הראשון לפנה"ס יודעים זאת היטב. במילים פשוטות: אין מקום לשום סימטריה מלאכותית בין הצדדים. אין יסוד לשיכתוב ההיסטוריה של ארץ-ישראל, אבל יש יסוד להגדרת זכויות שוות לכל תנועה לאומית, בתנאי שאינה באה לחסל את זכויותיה של התנועה האחרת או לפגוע בה.2
דרישות ערביות אלה חשודות בעיני כניסיון נוסף לשכתב את אירועי המאבק המזויין בארץ-ישראל מתוך רצון לנצל שכתוב זה לקידום המטרה המדינית המוגדרת כיום כ"חיסול אסונות הנכבה והנכסה". הפירוש האמיתי של אמירה זו, בין אם היא נאמרת במפורש ובין אם בעקיפין, הוא חיסול ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.3
הדרישה הערבית לסימטרייה של הנרטיב הלאומי אינה אלא תכסיס פוליטי בין אם מקורו בכוונת מכוון ובין אם מאי-הבנה או חוסר בקיאות בעובדות. בעיני, מעידים הדברים על חוסר הבנה טוטאלי של שונות הגורל והאירועים ההיסטוריים אצל שני העמים. גם כשמקבלים את ההנחה/עובדה שאי-ההבנה הערבית נובעת מחינוך מגמתי ולקוי, בלתי אפשרי לקבל את התיזה עצמה. הערבים חונכו לחשוב שהסכסוך הישראלי-ערבי מתחיל במלחמת השחרור (1948, אולם כפי שהובהר מקור הזכות היהודית על הארץ מעוגן בהיסטוריה בת 3000 שנה, והתביעה ד'היום יונקת מהמקרו העתיק. הסבב הנוכחי ("הזמן החדש") של העימות עם הערבים מתחיל בסוף המאה ה-19 בקונגרסים הציוניים ומקבל ביטוי פוליטי מוחשי עם הצהרת בלפור ב-1917.
מלחמת 1948 הייתה תוצאה של תקיפת המדינה היהודית שאך זה קמה ע"י 5 צבאות סדירים ערביים וערב-רב של כנופיות מקומיות וזרות שסייעו להם, במטרה להכריע את מדינת היהודים. המלחמה פרצה על-רקע החלטת החלוקה של עצרת האו"ם מ-נוב' 1947, כשהישוב היהודי מקבל את ההחלטה והערבים דוחים אותה מכל וכל. אין כאן שום סימטריה. יש כאן קשיחות ועיקשות פוליטיות שמבקשות להשיג "הכל" ולא להותיר לזולת שום סיכוי. עמדה זו לא השתנתה עקרונית מתחילת הסבב הנוכחי ועד היום.
במלחמת 48' הוכו הערבים ואת תוצאותיה הם מכנים "הנכבה". איננו שותפים לראיית דברים זו. תקיפה שבעקבותיה הפסד (או ניצחון) כוללת מחיר באנשים וטריטוריה והיא המגדירה את תוצאתן של מלחמות. אין ליהודים צער מעושה או אחריות להחלטות הערביות ולהשלכותיהן. מלחמת ששת הימים (1967) התחילה אף היא בתוקפנות ערבית והסתיימה בכישלון צבאי, בנזקים ובקורבנות; אותה מכנים הערבים "הנכסה". גם כאן אין לנו חלק ונחלה בהחלטה הערבית של שימוש בתוקפנות צבאית, ולא אחריות לתוצאות החלטתם. מה שניתן לומר בדיעבד הוא שעצם העובדה שישראל הניחה לכ-1.8 מיליון פלשתינים (במספרים עכשוויים) להישאר בשטחה אחרי מלחמת 1948 כאזרחים שווי-זכויות, חרף איומיהם החוזרים ונשנים להשמידה גם אחרי החלטה זו, הוא מעשה נאצל ואולי אפילו שגיאה אסטרטגית. לא חלה על ישראל שום חובה לפרום את החבל עתה, אלא להפך: ביסוד הענקת העצמאות טמונה הנחה טבעית שאזרחים ערבים כיהודים שווים בחובות ובזכויות האישיות ויש לדרוש שאלה כמו אלה ימלאו במלואן את חובותיהם האזרחיות - לתוצאות שתי המלחמות דין אחד. בעשרות השנים שחלפו מאז 1967, מנסים הערבים לכפות על ישראל הקמת מדינה ערבית ריבונית בשטחי ארץ-ישראל המערבית. אין שום יסוד לתביעה זו. פלשתיאים, בהגדרות המרחיבות של הרשפ"ת, נמצאים בישראל, בירדן (הקבוצה הגדולה ביותר) באיו"ש, בעזה ובעשרות מדינות אחרות במפרץ הפרסי במזרח התיכון, בדרום אמריקה ועוד. זו בעיה ערבית!!!
בוויכוח המתמשך כבר למעלה ממאה שנים, ראוי נושא נוסף לאיזכור ולהתייחסות ממנו משתדלים הפלשתינים הארץ-ישראלים, כחוד החנית של המאבק במדינת-ישראל כיום, להתעלם או להתחמק: עברה, מקומה, מעמדה ותפקידה של ממלכת ירדן בכל פתרון של הסכסוך היהודי-ערבי על ארץ ישראל השלימה (גבולות המנדט הבריטי).
הסכסוך הישראלי-ערבי-פלשתיני במאה ה-20, מתחיל למעשה בבגידת בריטניה בציונות. הממלכה המאוחדת קיבלה מחבר הלאומים את המנדט על "פלשתינה" בכדי לממש בה את הצהרת בלפור. במקום זאת הפקיעה חד-צדדית את שטח ארץ-ישראל המזרחית (כ-78% מהשטח הכולל של תוכנית "הבית הלאומי היהודי") והקימה בה את "האמירות של עבר -הירדן", היא ממלכת ירדן ד'היום. חרף התחייבותה לעם היהודי ולחבר הלאומים, ניסתה בריטניה בין 1920 ל-1948 להכשיל הקמת מדינה יהודית בא"י, ונעזרה לשם כך בערביי הארץ והמדינות השכנות. בין היתר ראויה לגינוי מיוחד מדיניות "הספרים הלבנים" והתעלמות בריטניה (יחד עם ארה"ב של רוזוולט) מרצח העם היהודי ע"י הנאצים באירופה. אותה מדיניות מנעה בריחת יהודים מאירופה ועליה לארץ והקלה על הנאצים בביצוע "הפתרון הסופי" שלהם נגד היהודים. במקביל לא נמנעה בריטניה מעידוד הגירה ערבית ממדינות ואזורים שכנים לא"י ותפיסת שטחים בה,4 "כהכנה" לימים שיבואו אחרי המלחמה...
בדיעבד אנו יודעים שהשטח שהוקצה למנדט הבריטי, יכול היה לאפשר פתרון הוגן לשאיפות הלאומיות היהודיות וגם לאלה של ערביי הארץ, ללא קשר לשאלה אם מעמדם ההיסטורי בטריטוריה זו מצדיק זאת אם לאו. הבריטים נכנעו בעקביות ללחץ הנפט ולערכה האסטרטגי של תעלת סואץ, והערבים לחובות דתיות ולאינטרסים קבוצתיים שונים, שחתרו בעקשנות וללא כל נכונות לפשרה סבירה להגמוניה בשטח כולו. בשם אלה אף שתפו פעולה ערבים מארץ ישראל וטריטוריות סמוכות (המופתי חאג' אמין אל-חוסייני ותומכיו ואחרים) עם הנאצים, בתקווה שאלה יכבשו את א"י בדרכם לנפט של הקווקז ויפתרו עבור הערבים את "בעייתם" מול היהודים. בדיעבד מסתבר שמדיניות הערבים הייתה כולה שוב מקח טעות, ולא רק שלא מנעה הקמת מדינה יהודית, אלא שגם הביאה עליהם את אסונות "הנכבה".
העיקשות הערבית נמשכת גם כיום, כשהערבים מתעלמים כליל מהשינויים באזור בכלל ובא"י בפרט ב-72 השנים שחלפו מאז הסתיימה מלחמת השחרור (1949, הסכמי שביתת-הנשק). מה שהיה ריאלי בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 אינו כזה יותר כיום. ההיסטוריה אינה חוזרת לאחור. אולם, וזו נקודת מפתח, אם תוחמץ ההזדמנות שוב, קשה לדעת לאן תוביל ההיסטוריה את האזור כולו. שטח א"י השלימה ישראל וירדן על הערבים הפלשתינים החיים בהם - כ-108 אלף קמ"ר - מאפשר עדיין הקמה וקיום של שתי מדינות ריבוניות - יהודית (במערב) וערבית (במזרח) הווה אומר ישראל ופדרציה ירדנית-פלשתינית, תחת מטריה קונפדרלית אחת משותפת. אינני יודע מתי בדיוק תיפול ההכרעה ואיזו, אבל ברור מתוך ההיסטוריה וקצב האירועים של 100 השנים האחרונות, שאם תוחמץ ההזדמנות, קרוב לוודאי שלכל אחד מהצדדים תהיינה סיבות טובות להצטער על כך.

הערות

1. פתח – הכינוי בעברית לתנועה לשחרור פלשתין – פרי העברת המאבק בישראל מאחריות המדינות הערביות לארגון של ערביי ארץ-ישראל המערבית לתפוצותיהם ומטרותיהם האמיתיות; (נוסד: 10.10.1959). אש"ף - ארגון לשחרור פלשתין, הוקם ב-1964 ובתחילה עמד בראשו אחמד שוקיירי. מ-1970, זהו ארגון הגג של הארגונים הלאומיים הפלשתינים. הסכם אוסלו הוא ההישג הגדול של אש"פ, הסכם שלהערכתי הרחיק סיכוי להסדר ישראלי-ערבי-פלשתיני משנתפש ע"י הערבים כנכונות ישראלית לכניעה ללחץ הטרור הצבאי והמדיני שהפעיל עליה הארגון. אש"ף נתפס בטעות כארגון השולט על כל נגזרות הפליטים וצאצאיהם המנהלים מאבק נגד ישראל במטרה ל"מחוק" את תוצאות הנכה והנכסה של המלחמות בישראל.
2. הדיון מנוהל כאן על יסוד עקרונות פוליטיים ומדינתיים מקובלים ולא על יסודות דתיים שאולים לחיי ההווה. אין אפשרות לחבר בין השניים, באשר הם מתנהלים בעולמות מקבילים, גם כשהשפעותיהם קיימות בנרטיבים הלאומיים.
3. בין אם נקרא לכך "מדינת כל אזרחיה" או "מדינה דו-לאומית", או "קיום זכות שיבה לפליטים הערבים" – זו אותה גברת בשינוי אדרת, ויש להתרחק ממנה כמו מאש.
4. סיפרה של ג'ואן פיטרס "From Time Immemorial", 1985, 1988, הוצאת JKAMP, (תורגם לעברית 1986 ע"י הוצאת הקיבוץ המאוחד). בעברית נקרא הספר "מאז ומקדם". כמו-כן, ראוי לעיין כהשלמה בספרו של אפרים קארש: "Palestine Betrayed", 2010, Yale University Press”", (אנגלית).

תאריך:  31/10/2021   |   עודכן:  31/10/2021
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
עת להכריע
תגובות  [ 4 ] מוצגות  [ 4 ]  כתוב תגובה 
1
ההזדמנות תוחמץ
באום  |  31/10/21 11:03
 
- אם אני צודק, אולי נוכל לחסוך
רפי לאופרט  |  31/10/21 12:09
 
- להערכתי
באום  |  31/10/21 15:02
 
- זו בהחלט אפשרות - הסיבוב
רפי לאופרט  |  1/11/21 11:20
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
עדי דקל
הסיפורים בספר של שגית פסטמן זה משתנים תוך כדי תנועת הקריאה    הדינמיות כאן היא מופלאה, והיא נוגעת בנימים הדקים ביותר של הקוראים
אהרן פאפו
האדונים סער ומנדלבליט מעלימים בנימוקיהם את העובדה שכל הצעתם היא מהותית הצעה פוליטית לפסילתו של נתניהו אישית - וגם רטרואקטיבית. משום שהחקיקה המוצעת מזמינה מעצמה עתירות לבג"ץ שיבקשו לפסול בהתאם ל"רוח-החוק" הנושבת ממנו
איתן קלינסקי
יעקב ועשו שני לאומים, שתאומים ילדה אותם הארץ הזו    הם נועדו לחיי פיוס ורעות    יעקב בפרשה זו מבקש מאתנו, שלומי אמוני ישראל, לאמץ את דרך הפיוס וההכרה בעוול כיסוד להתפייסות וכיסוד לחיים בארץ הזו
צילה שיר-אל
כוכב מרקורי האחראי על התקשורת נמצא בבית תת-ההכרה שלכם וגורם לכם לחשיבה מעמיקה במיוחד    זה הזמן הנכון להשמיע דעתכם במקומות שחשוב לכם מאוד להישמע אמינים ובעלי אמירה אישית
רפי לאופרט
טרגדיית אוסלו -אירוע משברי כפול בתולדות מדינת-ישראל והציונות - של רצח רו"מ מכהן על-רקע מחלוקת פוליטית קיצונית ואירוע פוליטי מפלג שהפך את רעיון השיבה לארץ והתקומה הלאומית בה, מאירוע היסטורי משמח ומלכד לשבר בלכידות הלאומית שסופו טרם נראה באופק
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il