"תקשיב, יא חתיכת בהמה גזענית, הומופובית, שונאת זרים, שונאת נשים, שחותרת לגרור אותנו למשטר טליבאני - איננו פוחדים ממך. יש לנו עקרונות: שוויון, אהבת האדם, חרות, אחווה. ועכשיו לך מפה, לפני שנטפל בך כמו שטיפלנו בפשיסטים המקוריים". על הטקסט המאלף הזה חתומה חברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון, כלת "פרס מהטמה גאנדי לשלום ופיוס" ואבירת זכויות האדם של תנועת מרץ והשמאל הישראלי.
למען הדיוק, הטקסט הזה לא נכתב בחלל ריק אלא בעידנא דריתחא, בתגובה למתקפה של חברת הכנסת מירי רגב על חבר הכנסת רן בן ברק. טענתה של הגברת גלאון היא שאסור לשמאל להתרפס ולהתפשר עם הימין הקיצוני אלא בדיוק להפך. עליו לעמוד מולו באומץ ולהשיב לו בשפה שמובנת לו, שכן "הזאבים של הימין הקיצוני" מריחים מיד את הדם וכול ויתור גורם להם להגביר את המתקפות. נעזוב לרגע את לשון הביבים הדוחה של הגברת גלאון ונתרכז בתוכן בלבד. בשורות הספורות שכתבה, חושפת הגברת גלאון טפח מעולמה הפנימי ומסבירה כיצד לדעתה ראוי לנהוג באלו שמעזים לקרוא תגר על יקירי השמאל. הטקסט של זהבה גלאון חייב, לדעתי, לזעזע כל אדם הגון אבל למרבית הצער רק מעטים בשמאל הסתייגו ממנו, שתיקה שכמוה כהסכמה.
אולי שמתם לב איזה ערך נעדר משורת העקרונות הנעלים של זהבה גלאון. נכון, "דמוקרטיה". שוויון, כן, אחווה, חד-משמעית. דמוקרטיה? חס וחלילה. זה לא מקרה כי אצל זהבה בפרט ואצל השמאל בכלל, הרוב לא קובע. מי כן קובע? ברור, המיעוט הנאור בעל הערכים הנכונים שמשליט את דעתו הצודקת על הרוב. שופטים, אינטלקטואלים ועיתונאים הם אלו שקובעים. אם רוב הציבור בעד חוק השבות וחוק הלאום, צריך להחליף את העם או להוציא אותו מחוץ לחוק ואם אנחנו העם מתנגדים לשוויון נקבל טיפול מזהבה.
המאמר גם מציג בצורה ברורה וכמעט גרפית מה זהבה גלאון חושבת על אנשים כמוני ומציגה בדרך שמזכירה במשהו את סרטוני דאעש, מה הייתה עושה לי ולאנשים נוספים שחולקים על דעתה, לו היה לה כוח פוליטי מספיק כדי לממש את השקפת עולמה. והאמת, זה די מפחיד.
הביטוי "פשיסטים מקוריים" רומז שישנם פשיסטים לא מקוריים, או במילים אחרות, גורמים בימין שהם ממשיכי דרכה של התנועה הפשיסטית באיטליה. הערת אגב, גם "הפשיסטים המקוריים" השתתפו במשחק הפרלמנטרי. בניטו מוסוליני מנהיג התנועה הפשיסטית התמודד בבחירות של 1921 וזכה ל-35 מתוך 535 מושבים בלבד (6%, אם זה מזכיר לכם משהו), אבל בשל תמיכת שאר המפלגות ובזכות תמיכת המלך נבחר דווקא הוא להקים ממשלת מיעוט. בסופו של דבר "הפשיסטים המקוריים" נורו, נתלו וההמון התעלל בגופותיהם. זה אולי הגיע להם, אבל אין ספק שמדובר באקט אלים ולא בהחלפת שלטון דמוקרטית ומסודרת.
במאמר בעיתון הארץ, הגברת גלאון מאיימת עלינו, "הפשיסטים החדשים", בטיפול זהה שהמקוריים קיבלו. אולי אלו איומי סרק אבל מצד שני, אולי לא. מדבריה אפשר להבין שהגברת גלאון לא רק מאיימת עלינו ב"טיפול" אלא גם תומכת באלימות פוליטית כדרך לסילוק גורמים לא רצויים כולל רצח פוליטי של גורמים "פשיסטים". גלאון וחבריה, שנדהמים ומזועזעים עד היום מרצח רבין, תומכים בלי היסוס בדיקטטורה כשזו משרתת אותם. אם הימין "הפשיסטי" יגיע לשלטון ואם ה"בבונים" של הימין לא יאמצו את ערכי השמאל, כנראה לא תהיה לזהבה ברירה וגם אנחנו נזכה לטיפול דומה.
למאמר של זהבה גלאון חשיבות שחורגת בהרבה מוויכוח שולי בביצה הפוליטית. דבריה אינם משקפים רק את דעתה הפרטית, אלא חושפים תופעה אמיתית רחבה ומסוכנת על השמאל. זהבה גלאון היא הר געש שממנו בוקעים שנאה, אש וגופרית. אבל הלבה הרותחת והרעילה שהיא פולטת מגיעה ממעמקים ותשפוכת האיומים שפורצת מפיה משקפת את האידאולוגיה של השמאל. מתחת למסכה דקה של ערכים וסובלנות מסתתרת בשמאל מפלצת אלימה. השמאל של זהבה גלאון נוטף משנאה לכול מי שדעתו שונה משלו. אנחנו בעיניה "ביביסטים", אבק אדם ובהמות שראויות ואולי גם מיועדות לשחיטה. השמאל שנשקף מהמאמר הוא מתנשא, לא דמוקרטי, אלים ובעיקר מסוכן.