קראתי ציוץ של אמיר השכל, המוכר לי כאמיץ וישר ודייקן, לפיו ח"כ עמיחי שיקלי העיר לעמיתה הערבייה שלו תומא סלימן כי היא מתנחלת בכנסת. מקומה אינו שם, ובכלל שתשמור על לשונה. גם דה-לגיטימציה. גם גסות רוח. גם נימת איום.
מדוע מקומה אינו בכנסת? כנראה מפני שהיא ערבייה, ובוודאות מפני שהיא גורמת לו אי-שקט פוליטי. (אין טעם לקרוא באוזניו את שירו של נתן אלתרמן להגנת ח"כ תופיק טובי בשנים הראשונות להקמת המדינה. זה נראה אבוד).
אולי שיקלי סבור כי צריכת הצרחנות שלו תעניק לו כורסת ח"כ מטעם סיעת הליכוד. זה לא יקרה. מפני שח"כ בנימין נתניהו משתמש ומשליך; ואם לא ח"כ ביבי יעמוד סוף-סוף בראש סיעת הליכוד הראויה - מי ייאות להקצות לו מקום?
אך שיקלי אמור להיות אדם נבון. הוא יודע כי אמירה כזאת לא רק מאוסה על ישראלים הגונים אלא מזיקה לכל הציבור. דברים כאלה, שח"כ תומא מתנחלת בכנסת, מקומה במקום אחר ובכלל שתשמור על לשונה, הם שמן על גלגלי המכונה האנטישמית-פלשתינית, שקונה לה אחיזה הולכת וגוברת בדמוקרטיה המערבית.
צריך לקוות כי אפילו שיקלי מבין שאהדת מדינות אלה נחוצה מאוד לקיומה ולחיזוקה של ישראל. אז מדוע הוא מספק להן הוכחות כי הטענות שישראל גזענית ומפלה נכונות? שיקלי הוא, אפוא, נזק למעמדה הבינלאומי של ישראל. הוא גם משלה את עצמו שיקבל כורסא בליכוד. אפילו לא רגע של נחת. אולי אצל בצלאל סמוטריץ', אבל מדוע שיחלקו איתו את עוגתם הקטנה? יש להם כמותו משלהם, תוצרת עצמית.