האלימות הבדואית מכיבוש הארץ ב-640

דפוסי ההתנהגות האלימה של חלקים מסוימים בחברה הבדואית מזכירים את דפוסי ההתנהגות שלהם לאורך ההיסטוריה מאז כיבוש הארץ על-ידי הערבים ב-640. בכל פעם שהשלטון המרכזי נחלש הבדואים ניצלו את המצב כדי לנצל את האוכלוסייה באמצעים אלימים ולהרוס את הכלכלה ואת הביטחון של התושבים.

תקופת השלטון הערבי- מוסלמי (1099-640)

הצבא הערבי שכבש את הארץ היה מורכב משבטים בדואים שמשפחותיהם התלוו לפעילות הצבאית. עם כיבוש הארץ העדיפו הבדואים להתיישב בשולי הארץ המיושבת, באזורים המדבריים, ולהמשיך באורח חייהם הנוודי. השלטון האומאי שילם להם על שירותם. אבל, שליטי השושלת העבאסית שהשתלטה על הארץ ב-750 לס' חדלו לשלם ואז החלו הפלישות הבדואיות לאזורי הארץ המיושבת. תופעת הפלישות הבדואיות נמשכה לאורך כל תקופת הכיבוש הערבי. הפלישות הבדואיות התגברו החל מהמאה ה-10. שני שבטים, בני הלאל ובני סלים פרצו מחצי האי ערב לסיני ודחקו משם את שבט תיאה, השבט הגדול ביותר בסיני. השבט התקדם צפונה לאזור קציעות. חלק אחר של השבט התמקם מערבית לנהר הפרת. האגף הצפוני של השבט חדר לארץ דרך המדבר הסורי פשט על פני העמקים, עמק הירדן ועמק בית שאן ודחק את התושבים המקומיים מכפריהם. האגף הדרומי בראשות ראשי השבט, בני ג'ראח, נכשלו בניסיונם הראשון לחדור לארץ אך הצליחו בסופו של דבר לא רק לחדור אלא להשתלט למעשה על הארץ ב-1024. הם קבעו את בירתם ברמלה ושלטו בארץ 5 שנים. הניסיונות של השליטים הערבים, הפאטימים, לעצרם נכשלו. בני ג'ראח היו מסוגלים להשתלט על הארץ בשל חולשת השלטון הפאטימי. כתוצאה מחולשת השלטון הפאטימי היו תושבי הארץ מופקרים לפשיטות שוד וביזה והרג על-ידי הבדואים. הבדואים נהגו לרעות את צאנם בשדות, לדרוש דמי חסות - פרוטקשן - מהפלחים, לשדוד את שיירות הסוחרים והציילנים בדרכם למכה ואף לרצוח.

תוצאות ההשתלטות הבדואית

הידרדרות המצב הכלכלי

ההשתלטות הבדואית הותירה אחריה הרס וחורבן, לא רק על החקלאות אלא גם על שאר ענפי הכלכלה. הם שדדו שיירות ואובדן הביטחון בדרכים פגע בכלכלה. פרופ' משה שרון קבע שלמעשה, הבדואים היו השליטים האמיתיים של הארץ. בני ג'ראח פגעו קשה ברקמה היישובית בארץ. הכפרים סבלו לא רק המפשיטות, אלא מהנוהג הבדואי להעלות את עדריהם על השדות המעובדים. רק ערי החוף ניצלו מנחת ידם של הבדואים מאחר שקיבלו הגנה מהצי הפאטימי. בני ג'ראח לא חשבו לטווח ארוך ועסקו בביזה של שיירות הסוחרים והרסו את המסחר. העדר הביטחון בדרכים והפגיעה בכפריים פגעו בייצור המזון וגם הקשו על העברת מזון ליישובים העירוניים ומחירי המזון המריאו. הבדואים הביאו להצטמקות השטח המעובד.

אובדן הביטחון האישי

הפלישה הבדואית ערערה את הביטחון בארץ. בלחצם של הבדואים נטשו חקלאים את אדמותיהם ועברו לערים, או לאזור יהודה ושומרון. הכפריים עברו לערים משום ששם היו מוגנים, יחסית, על-ידי חומות העיר. הפגיעה בשיירות הסוחרים שבשה את המסחר המקומי והבינלאומי שעבר דרך הארץ.

הגירה מהארץ

תוצאה נוספת של הפקרת האוכלוסייה בידי הבדואים הייתה תופעת ההגירה מהארץ. הייתה נטישה משמעותית של תושבים את הארץ. ממקורות יהודיים ידוע שבמאה ה-10 הייתה עזיבה של יהודים למצרים ובבל לרגל המצב. בהעדר נתונים רשמיים, לא ידוע מה היה היקף ההגירה מהארץ. הם גרמו לפגיעה חמורה בביטחון התושבים ולהידרדרות המצב הכלכלי. הבדואים היו אחראים במידה לא מעטה לתופעה של עזיבת הארץ ולירידה דרסטית במספר התושבים. הם היו אחד הגורמים לירידה המשמעותית במספר התושבים. מלמעלה מ-3 מיליון ב-640 ל-500,000 ערב הכיבוש הצלבני ב-1099. הפאטימים הצליחו בסופו של דבר לגבור על שבט טיא ומנהיגיו מבני ג'ראח בשורת התנגשויות בין 1071-1029.