היה זה סבו התלמיד חכם של שר החוץ יאיר לפיד, שחשף לראשונה בפני הציבור בישראל, לפני כמעט 70 שנה, את חידת המיסתורין שטרם פוענחה עד ימינו, ושמה – מר שושני. בשבוע הבא, כ"ה בטבת, ימלאו 54 שנה לפטירתו בניכר, בגיל 73, והוא גלמוד ואביון ועדיין בלתי מפוענח.
הסב דוד גלעדי, יהודי אורתודוקסי יליד טרנסילבניה, בוגר ישיבות ומוסמך לרבנות, פגש באקראי בשנת 1952, על סיפון האניה שהחזירה אותו מצרפת ארצה, יהודי מוזר להדהים, שהייתה בו תערובת אקסטרימית של תלמיד חכם עצום, מצד אחד, בקיא בתנ"ך, בש"ס ופוסקים, בכל מקצועות היהדות ובחוכמות חיצוניות, ואין דבר נסתר מעיניו; ומצד שני נווד לבוש קרעים, שמח בחלקו, בעל חזות היפסטרית. הניגוד בין חוכמתו הבלתי נדלית למראהו החיצוני הזרוק היה מבהיל ומַפְעִים.
גלעדי, אביה של שולמית לפיד וסבו של יאיר, אז שליח מעריב בצרפת, פירסם בעיתונו רשימה קצרה תחת הכותרת 'פרצופים באניה', על הדמות החידתית שפגש על הסיפון: "איש מוזנח בחיצוניותו, לבוש קרעים, וממבט ראשון לא היית נותן בעדו פרוטה. אך אין תוכו כברו ותהייה קלה על קנקנו יעמידך על היותו תלמיד חכם שלא רבים דוגמתו, שוחה כשחיין אלוף בים התלמוד, המדרשים, מפרשים ראשונים ואחרונים ובקיא במדעים חיצוניים. אין לך שאלה שלא יתרץ בק"ן טעמים ואין לך מימרה שלא יידע כלשונה לפי הדף והעניין – הלכה ואגדה. ידיעותיו שופעות כמעיין המתגבר, ומדרשי הפליאה שלו מפליאים את אוזני ולב שומעיו, ודיבורו שוטף בריבוי לשונות. ואם על ידען אומרים שהוא עילוי, הרי על כגון זה אומרים שהוא גאון".
כל כך מוזר ופלאי היה האיש, שאפילו שמו לא נודע. כל מה שהתרחש סביבו היה מסתורי, לוט בערפל סמיך. היו שכינוהו בן-שושן, וטענו כי הוא נולד בצפון אפריקה; אחרים טענו ששמו המקורי רוזנבאום, ומקום היוולדו אחת העיירות בליטא. אפילו סיפרו שזכרונו הפנומנלי הוליך את הוריו לערוך עימו מופעי רחוב קרקסיים, שבהם הוכיח את כוחו תמורת פרוטות אחדות שהטילו העוברים ושבים ושימשו לפרנסת המשפחה. פעם גילה בסודי סודות לאלי ויזל ששמו הפרטי מרדכי, ולא יסף.
אבל השם שבאמת דבק בו היה - מר שושני. היו שהקפידו לכנותו הרב ששני והיו שכינוהו פרופסור שושני. גם הכינוי חכם שושני דבק בו לעיתים. הדעה הרווחת כיום היא, ששמו המקורי היה בכלל הלל פרלמן, מתלמידי הראי"ה קוק, בישיבתו ביפו. זאת מפני שבגנזי הראי"ה נמצא העתק מכתב חם ששיגר ל'החתן מר הלל פרלמן'. והואיל והפרלמן ההוא לא נחשף מעולם, הוצמד שמו לנווד החכם. אלא שהוא כל כך התעקש להסתיר את זהותו, עד כדי סירוב לעלות לתורה בבתי הכנסת שאליהם נקלע, לבל ייוודע שמו האמיתי.
מר שושני היה פנומן מהלך. גאון בלתי מצוי. אילו חי בימי התנאים, היה כאחד מהם. לא רק בכל מיכמני היהדות שלט האיש ללא מצרים, אלא גם בחוכמות הפילוסופיה, המתימטיקה, הפיזיקה, הזיאולוגיה, הספרות, התיאולוגיה והבלשנות, לרבות שליטה על אנושית בכ-30 שפות עתיקות ובנות זמננו. הכל היה מונח בצורה מסודרת במוחו הקודח. תלמידו אלי ויזל העיד: "הוא שלט בכשלושים שפות עתיקות ומודרניות, כולל הינדית והונגרית. הצרפתית שלו הייתה טהורה, האנגלית שלו מושלמת, והיידיש שבפיו הותאמה למבטא של בן-שיחו. הוא היה מדקלם בעל-פה פרקים שלימים מתוך הוֶודות ההודיות ומסֵפר הזוהר".
אמרו עליו שהיה לו זיכרון צילומי בלתי אנושי. כשהיה מלמד, לא היה מונח שום טקסט לנגד עיניו. הכל בראש. סיפר פרופ' עמנואל לוינס: "כשהייתי מפענח מולו בקושי את האותיות הקטנות בתוספות [פירוש מקובל לטקסט הגמרא], הוא היה מפסיק אותי: 'אתה שם, בסוף השורה דילגת על מילה'".
מיסתוריותו הצמיחה סביבו אגדות לא יאומנו. אוהדיו מספרים שבעת הכיבוש הנאצי על צרפת, נלכד על-ידי קצין גסטאפו שזיהה אותו כיהודי, אך גם מידיו הצליח לחמוק, הודות לחוכמתו. לסיפור הצלתו שתי גירסאות ניסיות. האחת: שושני טען כי הוא בכלל פרופסור למתימטיקה מגרמניה, שברח בשל התנגדותו למלחמה. השיב הקצין: "הפעם נפלת גרוע, יהודון. אני עצמי פרופסור למתימטיקה באוניברסיטה בברלין". שושני: "נעשה עסקה: אציג לך בעיה מתימטית. אם לא תצליח לפצח, ואני אעשה זאת לעיניך, תשחרר אותי לנפשי". והסוף ידוע: הפרופסור המתמטיקאי נדהם מיכולותיו ולא היסס לשחררו. שושני נמלט לשווייץ וממנה הגיע ב-1952 לקיבוץ בארות יצחק, שם חי מספר שנים וחלק מחוכמתו לחברי הקיבוץ. כשנמאס לו, חזר לנוד ולנוע בעולם, וכך זה נמשך עד יום מותו.
הגירסה השנייה מספרת ששושני ניצל ממוות לאחר שטען שהוא בכלל חכם מוסלמי. לבדיקת גירסתו הוזמן לתאו קאדי מוסלמי. השניים שוחחו שעות, עד שהקאדי הכריז בתדהמה: "האיש הזה הוא קדוש מוסלמי. אסור לגעת בו".
המדהים הוא, ששומעי לקחו הפכו לגדולי עולם, ואילו הוא העדיף להישאר בנוודותו ובאלמוניותו. ביניהם היו הראי"ה קוק שבישיבתו למד, הרמ"מ מלובאוויטש בתקופת שהותו בפריס, וכן רבי יחיאל ויינברג בעל ה'שרידי אש' והאדמו"ר מסאטמר רבי יואליש, הרב יהודה אשכנזי (מניטו) שהיה ממורי דרכה של יהדות צרפת והפילוסוף התלמודיסט היהודי-צרפתי עמנואל לוינס, אלי ויזל חתן פרס נובל ופרופ' אנדרה נהר, וייבדל"א פרופ' שלום רוזנברג מירושלים. כולם התפעלו עד בלי די מן הפנומן הנדיר הזה.
אף שיכול היה לזכות בתהילת עולם אילו התמקם באקדמיה יוקרתית כלשהי, הוא העדיף את חיי הנדודים. הוא נהג להבזיק לזמן קצר במקום כלשהו, הקהיל סביבו תלמידים מהופנטים, ונעלם לפתע. כך הגיע בנדודיו בינואר 1968 להרצות במחנה בני עקיבא במוטווידאו, אורגוואי, ושם מת בחטף - אלמוני, גלמוד ואביון.
רק באחרונה החלה דמותו להיחשף קמעא, עם גילוי כמה עשרות ממחברותיו האישיות. אלא שבשל היותן כתובות בלשון סתרים, קשה לפצח את סודותיהן. באחרונה יזמו שוחרי דמותו אתר אינטרנט שיתופי, המזמין את הציבור לעיין בדפים המקוריים של מחברות שושני, ולפענח בסיוע 'חוכמת ההמון', מקצת מסודותיו של החכם המסתורי. הקושי הוא שכשם שניהל את חייו כך ניהל את רישומיו: כתבי סתרים, סיסמאות, ראשי תיבות, גימטריאות, רמזי רמזים, מילות לעז ונוסחאות מתימטיות. 54 שנים אחר הסתלקותו הפתאומית של חכם שושני/ הרב שושני/ פרופסור שושני/ הלל פרלמן/ חכם בן שושן, לא פתרו את חידתו של האיש שאפילו במותו נותר חידה, ולפיכף ניסח אלי ויזל, שמימן את הקמת מצבה על קברו, את מילותיה הקצרות והקולעות: "פ"נ הרב והחכם שושני ז"ל, לידתו וחייו סתומים בחידה". ינוח בשלום על משכבו.