כן-ביבי-לא-ביבי, כן-בנט-לא-בנט. הסוגיה הזו ממילא כבר לא רלוונטית. היא כבר הוכרעה בבחירות האחרונות, ותוקפה יעמוד, אם לא יחולו מהפכות בקואליציה, למשך ארבע השנים הבאות, עד לבחירות לכנסת ה-25, שמועדן החוקי הוא, אם נרצה בכך ואם לא, רק ב-11.11.2025. יש זמן.
מה שהרבה יותר דחוף היא שאלה הרבה יותר אקוטית, קיומית: שאלת חוסנו של צה"ל ועצם יכולתו לעמוד בפני הקמים עלינו. הצבא, שהשנה תוקצב בסכום עתק של 58 מיליארד שקל מכספי עם ישראל, אומנם מספק לנו ליטופי הרגעה. אך האם יש בכוחה של 'השקעה' זו להעניק לנו תעודת ביטוח לניצחון במלחמה כלשהי, אם תיגזר חלילה עלינו? מצד אחד ברור ש"חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו". מצד שני, אנו מוזהרים שאין סומכין על הנס. על כן איננו רשאים להימנע מ'לחפור' בשאלה הקיומית הבסיסית שחייבת להטריד את העם היושב בציון, בניסוח הכי פשוט שלה: האם צה"ל מספק את הסחורה?
את השאלה הזו לא מעלה באסטונר במחניודה, ולא טר"ש שהתמחה בעבודות רס"ר. השאלות הללו באות מפיה של אוטוריטה צבאית נכבדה: אלוף שאכל ונשם צבא כל חייו, ומעולם לא נמצא בו רבב. זהו האלוף (מיל') יצחק בריק, לשעבר נציב קבילות חיילים, מפקד גייסות השיריון, מפקד המכללות הצבאיות ומפקד אוגדה סדירה. לא קוטל קנים באגם.
ספוילר: בריק לא בטוח שהתשובה לשאלה זו חיובית. כלל לא בטוח. מאוד חושש שלא. וזה בלבד צריך להדאיג עד עמקי נפשו כל אזרח ישראלי, ובראש וראשונה את ממשלת ישראל. בריק, מזועזע מרמתו הירודה וחוסר מוכנותו של צה"ל להגן על ישראל, נטל על עצמו את תפקיד נביא הזעם, או, אם תרצו, את תפקיד הילד התמים, לכאורה, מ'בגדי המלך החדשים', שהיה היחיד שחשף את האמת המרה מול התלהבותם של מוחאי הכפיים, כשצעק בתימהון: "המלך הוא ערום".
המצב חמור בריק, כמי שהכיר את צה"ל שנים רבות מבפנים, בזכות היותו נציב הקבילות שלו, ושהפך סוג של כותל מערבי לקצינים שאינם משלימים עם המצב אך מתקשים לצאת בפומבי עם ביקורתם הנוקבת, מזהיר ש'המלך הצה"לי הוא ערום' - מיכולות לתפקד בשדה הקרב וממוטיבציה. "אם היום תפרוץ מלחמה", הוא מזהיר, "מלחמת יום הכיפורים תהיה טיול לידה". זה מצמרר כשמסתכלים הצידה, לכל עבר, כולל מצרים החמושה מכף רגל עד ראש וחופרת מינהרות מתחת לתעלה.
בריק הוא היחיד שאינו מוכן להשתתף בחגיגות הטיוח, כדבריו. הוא פירסם מספר איתותי אזהרה: "אבדה רוח הלחימה בצה"ל"; "בבסיסי ההכשרה והאימון, אין אפילו משב קל של רוח לחימה... אין מוטיבציה ללחימה, ובקרב הקצונה הגבוהה המצב חמור אף יותר: הקצונה מקווה שהנס יקרה והמלחמה לא תפרוץ בתקופתם ותחת אחריותם"; "המשימה הלאומית העליונה היא, להעמיד בראש ערכי צה"ל את קידוש ערך הניצחון ותחיית אתוס ההקרבה העצמית".
השבוע הוא שוב פירסם אות אזהרה חדש, הטוען שצה"ל במצבו ותיפקודו הזחוחים, מובילים את המדינה לאסון. השקעת כספי עתק מכיסינו בצה"ל, אינה מביאה עימה שום תמורה: "הכספים אינם מתורגמים לביטחון ממשי, בגלל תרבות ארגונית קלוקלת והתנהלות מופקרת כמעט בכל תחום". במאמרו הארוך מן ה-26 בדצמבר (מומלץ לקרוא באתר 'מידה'), הוא מביא 22 סוגי מחדלים חמורים, כולם מושתתים על עובדות ששטחו בפניו לוחמים ומפקדים, ביניהם בכירים, לדבריו, מיחידות קרביות בחטיבות הסדירות. הנה חלקם:
רוב המג"דים והמ"פ'אים מנותקים לחלוטין מחייליהם; הלוחמים מופקרים בידי מ"מ'ים ומ"כ'פים בלתי מיומנים שנכשלים בהעברת החומר ורובם אינם מתאימים; אין שום קריטריונים להצלחה ואין קווי מינימום, בהיעדר פיקוח ובקרה מלמעלה; קיימות בעיות מוטיבציה חריפות, שמאלצות מפקדים לזייף תוצאות, "כדי להוכיח שאצלם אף חייל לא נפל בהכשרה, וזאת כדי לעמוד בקריטריון סולם הקידום".
בורות וטיוח ועוד: אין שום משמעת נשק: לא טיפול נכון ולא יישום הוראות הבטיחות: "קיימם מצב של חוסר מקצועיות בהפעלת הנשק. במשך שבועות, לעיתים חודשים, אין מסדרים על נשק ואין ניקוי נשק, וכתוצאה מהלכלוך בנשק, קורה שיורים עם הנשק וגורמים להנפחות הקנה", והכי מדאיג בתחום הנשק: "חיילים רבים לא יודעים לטפל ולתקן מעצור בנשק ולא יודעים לחלץ תרמיל שנתקע בקנה של הנשק. במלחמה זה יעלה בחייהם של חיילים רבים";
ויש עוד: חיילים נשלחים לקורסים מבלי שיש למפקדים היכרות אישית מינימלית איתם; מפקדים מעלימים עין מכשלים, בורחים מאחריות ואינם מדווחים על אירועים, כדי לא להיות מוזמנים לתחקירים; המפקדים מעדיפים להתעלם מבעיות, וכל מי שמעלה בעיה נתפס כמפריע למערכת; אין נוהלי שגרה "והבלגאן חוגג במיטבו"; ביקורות חיצוניות של יחידות נתקלות במצגי שווא שקריים; "הכל מתנהל חפיף"; "המוכנות למלחמה נמוכה: במלחמה הבאה תהיה קטסטרופה - החיילים לא מקצועיים, חסרי מוטיבציה וללא רוח לחימה"; "ציוד לחימה חדש אינו מוּכּר ואין מי שיפעיל אותו"; ועוד.
לסיכום: "רבים מאוד מהחיילים והמפקדים נכנסו לצה"ל כפי שתואר לעיל. זו המציאות היחידה שהם מכירים ואין להם את כושר השיפוט להבין את מצבם, שכן הם אינם יודעים מה הם לא יודעים, ורבים מהם חושבים שזו הדרך בה צריך להתנהל. הם אינם מכירים מציאות אחרת ומהי באמת מוכנות למלחמה. אנחנו בדרך לאסון נורא במלחמה הרב זירתית הבאה. האחראי הישיר לכך הוא הדרג הביטחוני בשנים האחרונות", אבל "רבים משתפים פעולה עם הסוד הנורא על אי-מוכנות הצבא למלחמה, ומטמינים ראשם בחול. הם נותנים עצות שמאחוריהם בורות, טיוח, הסתרה וזריית חול בעיני הציבור, שאותם הם מעדיפים על פני האמת מטעמים של איוולת, אינטרסים, אגו וזחיחות. נביאי השקר החיים בינינו, מובילים את העם לעברי פי פחת. רק מודעות הציבור למצב יכולה להביא לשינוי".
'הציבור', ובמקרה זה אנוכי הַדַּל בְּאַלְפֵי מְנַשֶּׁה, ביקשתי להבין מהי העמדה הרשמית של צה"ל מול חזון הבלהות האפוקליפטי הזה. וזה היה המענה המרגיע: "צה"ל ערוך ללחימה לפי תרחישי הייחוס המחמירים. צה"ל מקפיד להציג נתונים מדויקים בכל מפגש עם ועדת חוץ וביטחון, וכך גם במידע שנשלח לציבור. במסגרת התוכנית הרב שנתית ׳תנופה׳, ביצע צה"ל 'קפיצת מדרגה' באיכות האימונים של כוחותיו בסדיר ובמילואים, ושל 'הקצה המבצעי' והמתמרן בפרט. צה"ל מוסיף ללמוד ולפעול על-מנת להשתפר ולשפר את יכולותיו ומוכנותו".
אין בידינו, כמובן, אמצעים להכריע בין שתי העמדות הממש קוטביות הללו, אלא רק להמליץ לאמץ את שיטתו של שלמה המלך: "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה".