תודה לארגון "רבנים לזכויות אדם"

התקשורת הישראלית בסוף השבוע לא מצאה לנכון לתת מקום בסדר היום הציבורי לפגיעה גסה ובוטה של מתנחלים בכפר פלשתיני, כשביום חמישי הם עקרו 60 עצי זית בכפר בח'לת אלדבע. אמצעי התקשורת לא מצאו לנכון לידע את הציבור הישראלי, שאלמונים השחיתו כלי רכב, ניקבו צמיגים בכפר א-סאוויה והותירו כתובות נאצה בשפה העברית - "עוד יבוא יום הנקמה" ו"ארצנו היא רק לעמנו". ביום ששי מתנחלים תקפו פיזית רועים פלשתינים בדרום הר חברון ופגעו גם בכבשים. אירועים אלו לא נראו לעורכי מהדורות החדשות כנושאים שיש להתייחס אליהם בחומרה רבה. היה מקום לבקש מאנשי המשטרה תגובה, ולתת תשובה האם נתפסו מבצעי המעשים המחפירים. מצער, שאף לא אמצעי תקשורת אחד מצא לנכון ליידע את הציבור הישראלי בפעולה הומאנית ואנושית, שיזם הארגון "רבנים לזכויות אדם". היוזמה המבורכת של הרבנים סחפה למעלה מ-400 אזרחים ישראלים, שבאו לכפר בורין בשומרון להביע סולידריות עם תושבי הכפר הפלשתיני, שמתנחלים התנכלו פיזית לפני שבועיים לתושבי הכפר וגם ליהודים, שבאו לסייע להם במסיק זיתים. כפר בורין מתמודד עם תופעות של הצתות שדות וכרמי זיתים ומפלישה לאדמותיהם. מתנחלים מרשים לעצמם ליטול אדמות של כפריים מכפר בורין. כבשה אותי העובדה, שהיוזמה לפעולה מבורכת של סולידריות עם הפלשתינים - שמתנחלים עקרו להם עצי זית, שרפו להם שדות והקימו מבנים על אדמותיהם - יצאה מארגון דתי של רבנים למען זכויות אדם. אני מביע את הערכתי לאנשים, ששמירת מצוות קשורה אצלם עם היותם קשובים למצוקת בן עם החי תחת שליטתנו. יש לברך את היוזמה, בה נוטלים חלק יהודים וערבים, שיחד נוטעים עצים כתשובה לפעולות העקירה, פעולות עקירה, שהן פגיעה קשה בערכי ארון הספרים היהודי. לצערי, רעייתי ואני, שעז היה רצוננו להצטרף ליוזמה ולבוא לכפר בורין ביום ששי כדי לטעת עץ באדמת הכפר, נאלצנו להישאר בביתנו, כי מצבנו הבריאותי מנע מאתנו להיענות לקריאה של הארגון - "רבנים לזכויות אדם". ערב פרשת "תרומה" רעייתי ואני רצינו לתרום תרומה צנועה בהיענות לציווי המוסר של ארון הספרים היהודי, שאחי בהתנחלויות שרפו אותם על אדמת כפר בורין. בשירי אני מבקש לתת ביטוי לכאבי, שנמנע ממני פיזית לעמוד בשדות כפר בורין, אך נפשית רעייתי ואני חשנו שאנחנו עומדים בלב השדה שנשרף בכפר בורין, ומביעים את מחאתנו במשאלה לטעת עץ באדמת הכפר כתשובה לפעולה חשוכה של בני עמי. נָשָׁמְתִּי אֶת רֵיחוֹ שֶׁל תֶּלֶם דָּמוּעַ בְּשָׁדֶה שֶׁבִּקֵּשׁ לִהְיוֹת רַק יָרֹק וְרָטֹב וְלֹא שֶׁיְּסַמְּרוּ שִׁבָּלָיו מֵאֵימָה וּמִדָּם. נָשַׁמְתִּי אֶת רֵיחוֹ שֶׁל תֶּלֶם חָרוּךְ שֶׁאֵפֶר-שָׁמַיִם צוֹרֵב וְְאִוְשַֹת-כּוֹכָבִים נִכְלָמִים וּמְבֻיָּשִׁים לִטְּפָה אֶת נְתִיבוֹ הַכָּרוּת. שָׁדֶה וְכֶרֶם זֵיתִים בִּכְפַר בּוּרִין רְטֻבִּים מֵאֵיבָה שׁוֹרֶפֶת שֶׁהִצִּיתָה מְשִׁיחִיוּת מְשֶׁכֶּרֶת הָיוּ לִרְטֻבִּים מֵאַהֲבָה גּוֹרֶפֶת שֶׁנָּטְעוּ רַבָּנִים מֵ"אִרְגּוּן לִזְכוּיוֹת אָדָם".