תודה לנסיכה המצרייה בת פרעה (ד')

בשבת המתקרבת נקרא את פרשת "פיקודי", פרשה המסיימת את הקריאה בספר שמות. בפרשה הראשונה בתחילת ספר שמות פגשנו דמות נשית, שקנתה לה מקום של כבוד מיוחד בארון הספרים היהודי - בנסיכה, בת פרעה מלך מצרים. לנסיכה, בת למלך האכזר במצרים, אני מבקש להקדיש את המאמר הרביעי שלי לקראת יום האישה הבינלאומי. במאמרי עד כה עשיתי את כל המאמצים להאיר ולהאציל דמויות נשיות, שמסורת ישראל הפגישה אותן אתנו. ביקשתי להאדיר דמויות, שכל אחת מהן תרמה תרומה ייחודית לחברה בה היא חיה. והפעם אני מבקש להתמקד בדמות שאין לה שם, אלא יש לה רק תארים - בת פרעה או הנסיכה המצרייה. יחידותה של הדמות הנשית, הנסיכה המצרייה, בהיותה אות ומופת מוסרי לחברה האנושית בכללותה. אני נושא תפילה במיוחד בימים אלו, שהחברה האנושית תאמץ את הנורמות האנושיות של בת פרעה, ובכך היא תבטיח את נצחיות אנושיותה. הנסיכה המצרית כבשה אותי בעוצמתה המוסרית. היא גדלה בבית שרודנות אכזרית שלטה בו. בית שמתוכו יצא צו מונרכי מחייב, הדורש להמית ילדים, ליתר דיוק בנים זכרים ביום הולדתם. לפנינו נערה, המגלה זקיפות מוסרית ואנושית, למרות שגדלה בבית שכולו עטוף ביריעות של חשיכה ושקוע בביבי מוסר אנושי מעוות, כשהוא שם לעצמו מטרה להמית כל בן זכר עת יצא מרחם אמו, אִם הָאֵם היא עברייה. לנערה, הנושאת את התואר של נסיכה בתוקף היותה בת המלך המצרי, ניתן לייחס את הפסוק - "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים". ביטוי כה נחרץ בזכותן של הנשים עוצב מתוך העוצמות הנפשיות, שגילו נשים בפרשה הראשונה בספר שמות. אל ההתרחשויות בפרשה זו נזקק רש"י בפירושו לשמות פרק ל"ח פסוק ח' - "והיה מואס משה בהן (בנשים) מפני שעשויות ליצר הרע", אומר לו (למשה) הקדוש ברוך הוא - "קבלן, כי אלו חביבין עלי מן הכל". אין הצדקה, קובע רש"י, להתייחס אל האישה כפי שמתייחסים אליה. היא ראויה לכל תפקיד ולכל משרה מעשית ורוחנית בדיוק כמו הגבר. כאן רש"י חוזר אל גיבורות פרשת שמות, החביבות עליו "מן הכל". בספר שמות פגשנו אומץ לב של נשים הניצבות אל מול פני הסלקציה הראשונה בהיסטוריה, שהתרחשה לפני למעלה משלושת אלפי שנה. אל מול סלקציה אימתנית המורה - מי לחיים ומי למוות - ניצבו במלוא העוצמה נשים ומזערו את השואה האיומה. ראשונה, לה שמורות מלוא הזכויות, היא נסיכה, בתו של מלך מצריים. חסידת אומות העולם הראשונה היא אישה - בת פרעה, מלך מצריים. חסידת העולם הראשונה חומלת על ילד השואה הראשון, שעדיין אין לו שם כלשון הכתוב - "...וְהִנֵּה נַעַר בּוֹכֶה תַּחַמוֹל עָלָיו, וַתּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה" (שמות ב' 6). אל מול ילד עברי בוכה, כשהכיליון והמוות אורבים לו במימי היאור, ניצבת העוצמה המוסרית של חסידת אומות העולם הראשונה - בת המלך הצורר - ומצילה את הילד. מול דמעות, בכי וקולות שבר של ילד נשבר לבה של נערה- נסיכה מצרית, שמחליטה לעשות מעשה אנושי, שעליו אנחנו מברכים. בת המלך גדלה בבית כוחני, שעוצמות הרשע בו ממלאות תפקיד. אבל אותה נסיכה גויה, בת מלך, בתוך סביבה אימתנית ברשעותה מטפחת לה אישיות עצמית הומאנית. יש בה חוסן נפשי כדי לתת ביטוי מעשי למאווייה האנושיים הערכיים ולקרוא תגר על המוות שאביה זורע. אישה נסיכה, שגדלה בבית היוצר דמוניזציה כלפי הזר, עומדת בזקיפות קומה מול עוצמות הרוע של בית אבא. מגלה חמלה ונכונות להצלת הילד העברי. היא קוראת תגר נגד השררה, שאביה הוא מחוללה. אי-אפשר להישאר אדיש ולא להתרגש מבת המלך, המנהלת שיחה עם נערה שנקלעה "במקרה" בדרכה. הנערה בתושייתה פונה אל הנסיכה המורמת מעם ומגלה לה, שהילד הוא עברי. הנערה נוקטת יוזמה, כאשר היא שואלת אם הנסיכה מעוניינת במינקת מן העבריים. יוזמתה של הנערה וקבלתה על-ידי בת המלך הן עדות לעשייה נשית נחשונית ומתן ביטוי לערכים הומאניים אוניברסאליים, שאם עולמנו היה מתברך בהם במידה רבה יותר הוא היה בהחלט שונה. את ילד השואה שניצול הקיפו מספר לא מבוטל של נשים האם הביולוגית - בת פרעה, האם החוקית - יוכבד, האחות - מרים ויש להניח שעוד נשים מבית המלוכה, עוזרותיה של בת המלך. כל אותן נשים נטעו בילד הניצול סולם ערכים ערכי ואידאי, השונה תכלית השינוי מסולם הערכים המעוות של בית המלוכה. כבר ביציאתו הראשונה מבית המלוכה, מצויד הילד הניצול, משה שמו, במטען ערכים הומאני שקיבל מנשים שהקיפו אותו. משה הנער מתריס נגד הרשע, אם זה בתוך עמו, ואם זה ביחס רודני של מצרים כלפי זרים. בת פרעה והמילדות אינן מופיעות בשמן. עובדה זו צדה את עיניהם של חז"ל במספר רב של מדרשים, שהמשותף לכולם הוא שכל אישה, בכל מקום, ולא חשוב מאיזה עם היא, יכולה האישה לקום ולהשפיע על מציאות עריצה וחשוכה כדי לשנותה. היטיבה פרופסור נחמה ליבוביץ לסכם את הדיון במדרשים אלו בפירושה לספר שמות - "אֵין צַדִּיקוּת אוֹ רִשְׁעוּת תּוֹצָאָה שֶׁל הִשְׁתַּיְּכוּת לְאוּמִית גִּזְעִית". מקובלים עלי דבריה של פרופסור נחמה ליבוביץ המוסיפה - "בזכותן של נשים צדקניות משה רבנו זכה לכל המעלות שספג מהן בשנות חינוכו. אותן יישם הלכה למעשה, דבר שגרם לבחירתו כשליח ה' לגאול את ישראל ממצרים ולתת להם את התורה". סיפור הצלת משה על-ידי נשים ושלל אירועים נוספים שלא קיבלו ביטוי ברשימה קצרה זו תובע מאתנו לא לתחום את השבח לאישה ב-ד' אמות של מלל, אלא לתת לנשים ביטוי הולם כדי שהן תקבלנה את המעמד הראוי להן כגורם מנווט בחברה, כי כל החברה נשכרת מכך.