בימי מלחמה אלה באוקראינה שומעים את הביטוי "ההיסטוריה חוזרת". זהו ביטוי נבוב. ההיסטוריה אינה חוזרת כי היא מעולם לא עזבה. עימותים ומלחמות עקובות מדם הם במהותה של החברה האנושית.
בדצמבר 1999 פרסם שמעון פרס בעיתון הארץ מאמר שכותרתו "העולם פושט מדים". באידיאליזם הנאיבי או המעושה שלו טען פרס כי המזרח התיכון נזקק למתכונת כמו נאפט"א (אזור הסחר החופשי של צפון אמריקה) או השוק האירופי המשותף על-מנת למנוע מלחמות. כפי שעלה הניסוי יפה בצפון אמריקה ובאירופה, כך יהא המזרח התיכון פנוי ממלחמות אם ייווצר שיתוף פעולה כלכלי בין המדינות. מאמרו של פרס פורסם על-רקע המגעים שנערכו אז עם סוריה על הסכם שלום תמורת נסיגה מהגולן. "נתאר לעצמנו שבמקום לחיצת ידיים של שניים (ישראל וסוריה) תהיה לחיצה של 20 נציגים - כמעט כל נציגי ארצות המזרח התיכון. למחרת מעמד כזה ייווצר מזרח תיכון חדש..."
בתגובה לדברי פרס פרסמתי מאמר בכתב העת "נתיב" בו הפרכתי את טיעוניו ש"העולם פושט מדים", כמו גם את תקוותו לשלום במזרח התיכון בפרט. המציאות ההיסטורית, כמו גם המציאות הטבעית, היא מציאות של קונפליקט במהותה. כבר מעשה בריאת העולם נתפס כאקט של קונפליקט, הן במושג הדתי והן במושג החילוני-מדעי. קין, הילוד הראשון, ברציחתו את אחיו, שופך את טיפת הדם האנושית הראשונה, ובכך מסמן את תחילת נתיב הדמים המאפיין את ההיסטוריה האנושית. כבר אביהם מולידם, אדם הראשון, נמצא בקונפליקט עם עצמו, שהרי מתרוצצים בו, כך על-פי חז"ל, יסודות זכריים ונקביים.
הניסיון הראשון של בני אנוש ליצירת הרמוניה בינלאומית באמצעות הקמת פרויקט משותף, מגדל בבל, למשל, התברר כמרד חסר כל סיכוי נגד המהות הקונפליקטואלית של העולם.
אושר ושלום פורצים אל החברה האנושית ואל הפרט לפרקי זמן קצרים: כהופעתם, כך היעלמותם. זוהי אף תמצית הווייתם, בהיות ערכם תלוי בנדירותם. תקופות השלום בהיסטוריה האנושית לא היו אלא תקופות של הפוגה ממלחמות. העולם יפשוט מדיו רק באחרית הימים כאשר תתקיים נבואת ישעיהו.