מאמרו של עמיתי מרדכי חיימוביץ בגיליון המוסף של מעריב בסוף השבוע (4.3.229) החזיר אותי ביעף 30 שנה אחורנית. היה זה מאמר על המפקד של אבא שלי מנחם בגין זצ"ל אשר הלך לעולמו השבוע לפני שלושים שנה. הכותרת המדויקת של הכותב "גבר הולך לאיבוד" התאימה. אכן "דוד" מנחם היה איש מיוחד במינו. הוא אכן הזדהה באופן מוחלט עם צרכי העם היהודי. סיפוריו של הפסיכולוג ד"ר עפר גרוזברד ומזכירו הצבאי עזריאל נבו, תאמו מאוד את הניתוח שאני פרסמתי, בספרי החמישי "אות לאות תביע אומר" אודות מנחם בגין.
יש אנשים ההולכים ומשתבחים עם השנים. מנחם בגין, שהלך לעולמו לפני שלושים שנה, הוא אחד מהם. ככל שחולפות השנים, כך פועלו ודרכו זוכים יותר ויותר להערכה רבה בקרב ציבור גדל והולך.
הבשורה שהכאיבה יום שני, 9 במרס 1992, החל עבורי כעוד יום עבודה רגיל. באותה תקופה, הייתי מנהל מרכז הדרכה של בית תוכנה גדול. באותם ימים, רגע לפני כניסת האינטרנט לחיינו, הרדיו היה אמצעי המידע היחיד שדרכו ניתן היה להתעדכן בחדשות במהלך היום. אם השידור היה נקטע לפני חלוף השעה העגולה או מחציתה, היה זה סימן שמשהו קרה - לרוב, משהו נורא. כך היה גם באותו יום. התשיעית של בטהובן נקטעה, על-מנת לבשר על מותו של ראש הממשלה לשעבר, מר מנחם בגין.
נשענתי לאחור על כיסאי, והנחתי לזיכרונות הילדות לעלות ולצוף... את סיפור המפגש בין אבי לבין בגין, טייס בצבא הצ'כי בגיל 26 בלבד, שמעתי כשהייתי קטן מאוד. היה זה מפגש שבעקבותיו התגייס אבי לאצ"ל וסייע במפעל העלאת היהודים לארץ ישראל. כילד, הייתי מתלווה להוריי למפגשים החודשיים בדירתו של המפקד ברחוב רוזנבאום 1 בתל אביב. עבורי הוא היה הדוד מנחם. אף על-פי שהיו אלה אירועים רבי משתתפים, תמיד היה דוד מנחם מוצא רגע קט כדי לשאול לשלומי ולהתעניין בהתקדמותי בלימודים.
על-רקע המחלוקת בסוגיית קבלת הפיצויים מגרמניה, נפער בין אבי לבין בגין בור עצום. בגין, כזכור, הוביל את הקו התקיף נגד קבלת התשלומים. אבי, מנגד, כמי שהיה אסיר במחנה ריכוז, תמך, ואף לקח את התשלומים. הנתק שנוצר, נמשך שנים על גבי שנים. בבגרותי, לאחר שתנועת החרות כבר הפכה לחלק מהליכוד, חיברתי ופייסתי ביניהם.
למותר לציין, כי לא היה מאושר ממני כאשר נבחר לראשות הממשלה, הביא את השלום, וזכה עבורו בפרס הנובל היוקרתי. הייתי ועודני גאה על החלטתו להפציץ את הכור בעירק. כך גם התעצבתי מאוד, כאשר פרש לביתו ברחוב צמח 1 בירושלים בלי להסביר ובלי לומר דבר לאוהביו, מעבר למלים "אינני יכול יותר". כיבדתי את רצונו לפרוש, ולא ניסיתי ליצור עמו קשר.
הזיכרונות גאו, והדמעות הציפו עיניי. לאחר שהתאוששתי מההלם הראשוני, הודעתי למנהל שלי כי אני לוקח יומיים חופש, ומיד בתום העבודה, יצאתי אל אבי על-מנת לבשר לו על מות המפקד. אומנם הגעתי אליו כדי לבשר ולנחם, אבל יצאתי מנוחם. שעות ישבתי לצד אבי, ויחד העלינו זיכרונות נוגים, כששנינו דומעים ונעצבים. למחרת עליתי לירושלים כנציג המשפחה, וחלקתי כבוד אחרון למפקד בדרכו האחרונה, לצד מאות אלפי אזרחי ישראל.
בגין - תחנות חיים לפי האותיות והמספרים במלאת מאה שנים להולדתו של בגין (בשנת 1913) ולאחר הכרזת שנת הלימודים הקודמת כשנת בן-גוריון ובגין, פורסמו כתבות שונות על אודות המפקד. בין הכתבות והאירועים, צדה את עיני כתבתה של טל בשן שהתפרסמה ב"סופהשבוע" ביום 26.7.2013. ההיכרות האישית עם בגין, לצד עיסוקיי, הביאה אותי להחלטה לבחון את האירועים המסוקרים, בשיקוף של אותיות ומספרים. במיוחד עניין אותי הפתרון למחלוקת האם בגין חלה בערוב ימיו במאניה-דיפרסיה.
להלן הפענוח של תחנות מרכזיות בחייו של בגין על-פי תורת הנומרולוגיה הקבלית. ובכן, מיהו מנחם בגין באמת? מה מספרים עליו המספרים, ועל למה רומזות האותיות?
מנחם בגין נולד ב-6 באוגוסט 1913 (בן זאב דוב וחסיה) מפת עץ החיים הקבלית שבה אני נעזר לפיצוח סוד אישיותו של האדם, מורכבת משני חלקים:
החלק הראשון כולל את מפת אישיות האדם, והוא מספר מה האדם מצפה מחייו. המפה המתארת את שאיפותיו, רצונותיו, יכולותיו והקשיים העומדים בפניו.
החלק השני הוא מפת תקופות החיים. מפה זו מלמדת אותנו מה החיים "רוצים/מצפים" מהאדם, ולאן הם מובילים אותו. המפה מתארת את "הרוח הגבית" שיכולה להעלות ולרומם, או את "הרוח הקדמית" העלולה להאט ולגרום לעצירת ההתקדמות.