תרבות צריכה להיות נגישה לכולם, עשירים כעניים, במחיר השווה לכל נפש. בישראל של פוסט קורונה, כשהכל עולה מהדלק לקמח, בתי מלון בוטיק ומסעדות גורמה, נעים להיווכח שלפחות תרבות היא נגישה במחירים סבירים. כי רוב צרכני התרבות הם אינטלקטואלים, פנסיונרים, עולים, שלא תמיד הפרוטה מצויה בכיסם. כך כל דיכפין יכול לראות הצגה בקאמרי, בתיאטרון חיפה או בפרינג' במחיר של שישים שקלים, לשמוע הרצאה של מיטב המרצים במועדון תרבות טיקוטין ואחרים במחיר של שלושים שקלים, ולצפות בסרטי איכות בשלישי בשלייקס בעשרה שקלים.
לכן זה צורם במיוחד כאשר דווקא אופרה שהיא בהרבה מובנים פסגת התרבות עולה מחירים פרוהיביטיביים של יותר מארבע מאות שקל לכרטיס וזוג שרוצה לצאת לאופרה, להחנות את האוטו ולחטוף כריך בהפסקה יוציא מכיסו יותר מאלפייה. וזה לא משנה אם אתה צופה בליצנים באורך של כשעה ורבע, אם אתה רואה וידאו בהפקה של בארי קוסקי לחליל הקסם, את אונייגין, טרוויאטה, אאידה, המונה דופק אלפייה. אתה כמובן יכול לשבת ביציע ולקנות מנוי עם יצירות שאינך אוהב, אבל מי שאוהב לשבת כמטחווי יריקה מהפרימה דונה צריך לשלם אלפייה.
בברה"מ היו כמעט רק מגרעות, אבל דבר אחד היה בכל זאת חיובי - המחירים הנמוכים לבולשוי ולתרבות בכלל. הישראלים נהרו לברלין בגלל הקוטג', אך שוחרי תרבות שלא באלפיון העליון יכלו לשמוע את דניאל ברנבוים בערב שומאן בשטאטסאופר אונטר דן לינדן בשלושים אירו, לראות את פאוסט בדויטשס תיאטר, ביקור הגברת הזקנה בתיאטרון מקסים גורקי ואת אימא קוראז' בברלינר אנסמבל בעשרים אירו, והחוויה הנשגבה ביותר - לראות ולשמוע את אופרה בגרוש בתיאטרון שיפבאורדאם, שבו התקיימה הבכורה בשנת 1928, בעשרה אירו בלבד.
זה טוב שהאופרה היא בגרוש אחד. אם כי במקור הגרמני היא בשלושה גרושים, אך זה כנראה בגלל האינפלציה הנוראה ששררה אז בגרמניה כשכיכר לחם עלתה מיליון מרק ואופרה רק 3 גרושים. אך לא רק בגרמניה, גם בספרד (3 סנטבוס), באיטליה (3 סולדי), בפורטוגל (3 וינטנס), אפילו ברוסיה ואוקראינה. לעומת זאת בצרפת זה עלה כבר יותר (4 סו) והכי יקר זה בשוודיה, כרגיל, שם האופרה עולה 12 שילינג. ולפני שחבריי הייקים יחשבו שאלה היו מחירי האופרה בפועל, ברצוני להבהיר שזה רק שם האופרה, שמשתנה משפה לשפה וממטבע למטבע.
ברטולט ברכט הסוציאליסט מתבונן שם מלמעלה וחוכך ידיים איך העיר שלו, התיאטרון שלו, ממשיכים במסורת המפוארת של תרבות נגישה לכל. כמובן שככל שעוברים מערבה ממוסקבה לברלין, מפריז ללונדון בואכה ניו-יורק המחירים הולכים ומאמירים, עד כי מגיעים למאות דולרים למופע בברודווי ולאופרה במטרופוליטן. אפשר לראות החודש את דון קרלוס בשלוש מאות דולר ואת המילטון באלף דולר. אם אתה גם רוצה להתאכסן במלון במרחק הליכה יהיה עליך להוציא כחמישים אלף שקל לשבוע תרבות בניו-יורק לזוג, כמו שבוע פסח בישראל במלון יוקרה.
ביקוש גדול זו הסיבה שלקחתי על עצמי לפני כמה חודשים ללקט כמה יצירות מופת ביוטיוב לקונצרטים לעיתות קורונה, עם מיטב הביצועים, באיכות מעולה, כשאתה יושב בביתך בנוח, בלי חשש הידבקות, אף ענק לא מפריע לך לראות את הבמה, בלי להידחס במטוס צפוף, בלי לחטוף קלקול קיבה או התקררות, הכל חינם אין כסף. הבעיה היחידה שזו לא הופעה חיה, אבל היתרונות עולים עשרות מונים על החיסרון הזה. ראיתי זאת כשליחות שלי להנגיש תרבות חינם, כשצדקה מתחילה מבית ובמקום להציע את ספריי 4 ב-100, אני מציע אותם 4X9 באפס, ולכן הביקוש עצום...
תיחמתי מראש את עצמי ליצירות ב-120 השנים שסקרתי בספרי האחרון על התרבות האירופית ב-1820-1939, ובקונצרטים של שלוש שעות כל אחד, כמו פעם, לא כמו היום שעה וחצי בלי הפסקה. אלא שכדרכי בקודש, הפרויקט הלך וטפח, הגעתי כבר ל-12 קטגוריות של מוזיקה עם 12 יצירות מופת כ"א ועוד עשרות קליפים בכל קטגוריה: אופרות (כולל כמובן אופרה בגרוש), אופרטות, סימפוניות, קונצ'רטי, בלטים, קנטטות מיסות וקבצי לידרים, מוזיקה קאמרית, מוזיקה תזמורתית, יצירות ג'אז, פולקלור, אפילו סרטים מוזיקליים, ועוד היד נטויה.
אני יודע שמאות צובאים על דלתי ומבקשים כבר שאסיים את הפרויקט. אם זה היה המילטון בברודווי ודון קרלוס במטרופוליטן, ארוחת גורמה או סוף שבוע במלון בוטיק, סוף שבוע תרבותי לזוג במלון, שייט דנובה עם הגבעטרון, הביקוש היה הרבה יותר גדול. אך אני מנסה לשבור פרדיגמות. הקדימו אותי ויקיפדיה, גוגל, פייסבוק, ווטסאפ, שמציעים את מרכולתם חינם, אם מסיבות אלטרואיסטיות ואם כמדיניות שיווקית, אבל הקונצרטים שאני מציע שכולם מיוטיוב חינם יוכלו לפתור דרישה של צרכני תרבות, שמישהו יספק להם מורה נבוכים למוזיקה הקלסית.
בספרי האחרון כבר עשיתי זאת לגבי יצירות ספרותיות, תיאטרון ואמנות, כשבחרתי עבור הקוראים מבין היצע עצום של עשרות אלפי יצירות את אלף הסופרים הכי טובים, חמשת אלפים הספרים הכי טובים, מיטב המוזאונים לביקור עם מיטב היצירות, מאות ההצגות המומלצות, הכל בשלושת התקופות המרכזיות בתרבות אירופה בשנים האלה, בתקופות הרומנטית, הנטורליסטית, המודרנית. כמובן בפריזמה שלי, אך לאחר מחקר מעמיק, ותוך התחשבות בדעת מיטב המומחים. עכשיו אני משלים את התמונה עם מאות היצירות המוזיקליות לצפיה לכל דיכפין.
אז אין צורך להוציא אלפייה לשמוע במשך כשעה את הליצנים. רק לחפש חניה לוקח יותר. רק לשרוד את הפקקים לוקח יותר. תוכלו לשבת בנחת בכורסה ולראות את קרוזו בכבודו ובעצמו שר RIDI PAGLIACCIO בביצוע המצמרר ביותר ששמעתם מעודכם. תוכלו לראות את הבלדה של מקי סכינאי מתוך אופרה בגרוש (לא במיליון גרושים) בביצוע של לוטה לניה, של אלה פיצג'רלד, של ארנסט בוש בסרט של פבסט. תוכלו לראות את האופרות עם כתוביות, את פאוסט, ריגולטו, פורגי ובס, תחסכו עוד 3 אלפיות ותראו את אונייגין, טרוויאטה ואאידה חינם.
