שימו לב להסכם ניגוד העניינים של יאיר לפיד במשרד האוצר. ברור היה לכולם שלפיד קשור חזק חזק לידיעות אחרונות (ככותב בעיתון וכקשור פרסטו לנוני מוזס), ברור היה לכולם שהוא קשור חזק חזק לערוץ השני, ולחברת החדשות או איך שקראו לה, ברור שהוא ניצל את הקשרים האלה בציניות לפני ההתמודדות. אך איש לא העלה על דל מחשבתו למנוע ממנו קשרים של פוליטיקאי/מדיה עם הערוצים המרכזיים האלה.
הוא הצהיר על ספרים שהוציא בהוצאת ידיעות, הוא הצהיר שרעייתו עבדה אז בידיעות, והאפשרות של ניגוד עניינים נדונה רק בהיבטים של מודעות שמתפרסמות בעיתונים (שזה הרבה כסף). אבל הרעיון המוטרף שאסור לו להשתמש בקשריו ההיסטוריים עם הערוצים האלה על-מנת לקדם את האינטרסים הפוליטיים שלו לא עלה בראשו של איש,
וכשר אוצר הוא אחראי על כל הקופה הציבורית.
אנשיו (אנשי החשב הכללי של האוצר במשרדים השונים) הם שחותמים על כל גרוש שנכנס ויוצא מכל משרד, כולל משרד התקשורת. ברצות שר האוצר חותמים וברצותו לא חותמים, מעכבים, מורחים מושכים או לחלופין דוחפים, נושפים בעורף. הם בעלי המאה, הם גם בעלי הדעה.
המקור להסכמים האלה הם הצהרות בעל התפקיד. על-פי הכתוב לפיד
לא הזכיר כלל את קשריו הענפים עם נוני מוזס, הוא
לא הזכיר כלל את הרשות השנייה, וכל טמבל מכיר את הקשרים האלה - ואיש לא שאל. ולמה לא שאל? הרי לפי בנימין נתניהו יש כאן לא רק ניגוד עניינים אלא גם שוחד. האם למישהו יש ספק שלפיד ניצל את הקשרים האלה? האם יש ספק בכך שקשרים אלו הניבו לו "טובות הנאה"? האם לא יכול היה, לו היה רוצה, להיטיב עמם כלכלית - שלא דרך מודעות? וכל זה לא מופיע כלל בניגוד העניינים. מדוע?
כי עיתונות טובה בטונות שלפיד קיבל בעבר ומקבל גם היום מחבריו הרבים בתקשורת לא רק שאינה מתת, אלא שאין בה כל ניגוד עניינים - היא חלק מהדמוקרטיה, ורשמית, אשכרה רשמית היה לו מותר לקבל אותה. קבלת עיתונות טובה מחברים זה חלק ממקצוע העיתונות, וחלק ממקצוע הפוליטיקה וזו לא עבירה פלילית, ולא עבירה משמעתית. רק פסיכים יכולים להפוך את הקשרים האלה לעבירות, למעט אם איש הציבור פותח את קופת הציבור שלא כדין ומעשיר את קופת חבריו, אשכרה ברזל, מעל ומעבר לכל ספק סביר, ואז יש לנו הפרת אמונים תוך סטייה מהשורה, אך לא שוחד. כי מה שקיבל הפוליטיקאי על-אף שזה שווה לו הון, על-אף שזה מכוער ודוחה, הוא קיבל בדין.
עיתונות טובה בכל עוצמה שהיא, אשר הפוליטיקאי נהנה ממנה, מה זה נהנה, איננה מתת. אין בה כל סממן של ניגוד עניינים קל שבקלים. אם יש כאן ניגוד עניינים אפשר לסגור את הבסטה של העיתונות החופשית וללכת למכור דגים מלוחים בשוק. עד שייגמר המלאי של דפי העיתון, ואז לכבות את האור, להתאבד באטרף בלב הים, ממש כמו שלוויתנים מתאבדים אל החוף. שימו רק לב מי מטעם משרד המשפטים חתם על ההסכם עם לפיד - כמובן עו"ד דינה זילבר.
ההסכם של לפיד מ-2021 בואו נעבור מכאן להסכם החדש, ההסכם מספטמבר 2021. יש להניח שפרשת נתניהו אמורה הייתה לזעזע את הסכמי ניגוד העניינים. על היועץ אביחי מנדלבליט שחתם מול לפיד על ההסכם להתריע בפניו שעליו לפרט את כל קשריו בעיתונות, עם בעלים, עורכים ועיתונאים, ומאחר שהוא עלול לקבל מהם טובות הנאה מרובות על-פי תיקי נתניהו, עד כדי טובות הנאה המתפרשות כניגוד עניינים, ואפילו כמתת שוחד, הוא חייב להימנע מכל עיסוק אחר בהם. אבל לא דובים ולא זבובים. ב-2021 במקביל לכל הטררם עם בנימין נתניהו, איש לא לומד לקח, לא מופיע כדבר הזה אצל לפיד.
ההסכם של שר התקשורת הנדל מ-2021 אז אמרתי לעצמי נו שויין, בטח נמצא אוצרות ב
הסכם של יועז הנדל מ-2021. שם בטח קשרו לו את הידיים והרגלים עם אזיקונים חזק חזק. לא הופתעתי לראות שעם הנדל, שר התקשורת, לא חתמו כלל על הסכם ניגוד עניינים בממשלתו של נפתלי בנט. אין צורך הם אומרים. הם צודקים, קשרים של פוליטיקאים עם העיתונות, כולל על-ידי שר התקשורת, כולל עם חברים שלו בתקשורת, חברים שאסף עם השנים בעבודה מולם, אין בהם כל פסול, לא שוחד ולא מוחד, לא ניגוד עניינים, לא בלבול ביצים, ואפילו לא רוח פרצים.
DOUBLE STANDARD DUBLE STANDARD נקרא בעברית אכיפה סלקטיבית. לא רק שלא מיישמים את הלכות נתניהו לבני דורו אלה שפעלו בדיוק כמוהו, לפניו ואחריו עד היום, אלא לא מתייחסים לכל הנושאים האלה כעבירות לעתיד. הם לא מנסים למנוע תיק 4000 נוסף, כי לא יהיה תיק 4000 נוסף. תיק 4000 נוצר אישית לנתניהו, תיק 4000 הוא לכלוך שנדבק רק לנתניהו, לא נדבק לאיש לפניו, לא ידבק לאיש אחריו, ולכן לא צריך למנוע כלום, צריך פשוט להעיף אותו מהדרך, אם צריך סיפורי מעשיהו אז סיפורי מעשיהו, כי בקלפי לא מצליחים.