בשבוע הספר העברי אני חוזר וקורא את שירי אחד מענקי השירה העברית, שאני חלוק על דעותיו הפוליטיות. אני חוזר ומדגיש, שאני חולק על דעותיו הפוליטיות של אחד מענקי השירה העברית, אורי צבי גרינברג. צר לי, שאגודת הסופרים לא מצאה לנכון בשבוע הספר העברי להקדיש ערב אחד לזכרו של המשורר,
שהוא הדמות הבולטת מעל קו האופק של השירה העברית במאה העשרים.
אני חולק על דעותיו הפוליטיות של המשורר א.צ. גרינברג, אך אני מרכין ראש בפני העוצמה הלשונית של המשורר. עוצמתו הלשונית הפעילה את המערכת הלקסיקאלית והתחבירית המקיפה והמורכבת ביותר, זו המוכרת לנו בשירה העברית בדורות האחרונים.
אני, כמי שחוטא בכתיבת שירים מודה, שמי שהפגישה אותי עם הרמוניזציה של הלשון הייתה זו שירת המשורר א.צ. גרינברג. כשמעל במת המרצים באוניברסיטה העברית בירושלים לפני שנים רבות עמדה לפנינו המרצה המשוררת פרופסור לאה גולדברג, שאמרה כי מה מאפיין את השיר: "שהוא מיטב המלים במיטב סדרן", לפני ריצדו שורות רבות משירי המשורר א.צ. גרינברג.
מתוך אהבת שירת א.צ. גרינברג אני כואב את העובדה המצערת, שפוליטית וחברתית מזדהים רבים משיריו עם התכנים של הימין הציוני הרויזיוניסטי. בקוראי את "חֲזוֹן גִּלְעָד לְשִׁבְטֵי יִשְׁרָאֵל" בעמ' קנ"פ בספר "בִּרְחוֹבוֹת הַנָּהָר" צר לי לפגוש בסיומו של השיר בעמ' קס"ה תכנים של יהירות לאומנית, שאני לחלוטין מסתייג מהם:
"אֵין טְהוֹרִים-לַשִּׁלְטוֹן מִיהוּדִים אֵין יָפִים מֵהֶם בָּעוֹלָם". כואב לי לקרוא ביטוי של התנשאות יהודית גסה ובוטה מעל כל עמי העולם, אותו כתב משורר, שאני אוהב את שירתו.
אני מבכה את נימת העליונות הגזענית, שיוצאת מפי אחד מענקי השירה העברית. כואב לי לקרוא את המילים:
"אֵין רְאוּיִים-מֵהֶם לָשֵׁאת עַל קָדְקָד כֶּתֶר מַלְכוּת בָּעוֹלָם". למשורר יש אחריות. אחריות רבה מוטלת עליו. לכן צר לי לקרוא בשירת א.צ. גרינברג ערכי תרבות, שאני פוחד מהם. אני חושש מתרבות המייחסת לעמנו עליונות תרבותית על יתר עמי תבל ורואה בעם ישראל כעם
"שֶׁנִּבְחָר לְגַדְלוּת מוֹחִין וּלְגַדְלוּת גְּבוּרוֹת וּלְאַדְנוּת חָזוֹן בָּעוֹלָם (עמ' קס"ב).
צר לי, שענק רוח כמו א.צ. גרינברג מצא לנכון לשוחח עם חברי קיבוץ משמר העמק בעמק יזרעאל מתוך נקודת מבט שמזדקרת מקינת הכאב של דוד על מות שאול המלך ויהונתן בנו ככתוב בספר שמואל ב' פרק א' פסוק כ"א:
"הָרֵי בַּגִּלְבּוֹעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם". דווקא ממשורר מהשורה הראשונה בשירה העברית הייתי מצפה, שיתווכח כיאה לאיש תרבות עם חברי קיבוץ משמר העמק, אם לדעתו עשו דברים לא ראויים, ולא יבחר בדרך הגידוף והנאצה.
אפשר לקבל את דעת המשורר הסבור, שאין הצדקה למדיניות של ההבלגה מצד חברי קיבוץ משמר העמק אל מול התפרעות של ערבים ששרפו את שדותיהם של חברי הקיבוץ. אך בהחלט אין מקום לביטויי שנאה וקללה, השאולים מקינת דוד על שאול ויהונתן. מצער, שדווקא משורר זורע שנאה תהומית לחברי קיבוץ משמר העמק ולמעשה זורע שנאה לתנועה הקיבוצית כולה ולהנהגת הישוב היהודי.
זכותו של א.צ גרינברג לחלוק על דעות פוליטיות של חברי משמר העמק ושל הנהגת הישוב. את הוויכוח היה חשוב שינהל המשורר ברמה הראויה. כן, הייתי מצפה, שיתנהל ויכוח רעיוני עם חברי קיבוץ משמר העמק. לכן אני מביע תמיהה על כך, שהמשורר בחר בדרך של כתיבת שיר, שכל השראתו שאובה מהמילים המזוויעות בספר שמואל ב', המייחלות שהרי בגלבוע "אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם", כי נקטפו חייהם של שאול המלך ובנו יהונתן. בשיר הזה יש תרומה מכוערת ומעציבה של המשורר א.צ. גרינברג להעמקה ולהנצחה של שנאה לציבור של יהודים עובדי אדמה בארץ ישראל.
אני מכבד את פרופ' חנן חבר ומסכים עם קביעתו, שאורי צבי גרינברג הוא גדול המשוררים העבריים מבחינת הלשון, העומק, הדימויים וביכולתו המדהימה למפות מרחבים עצומים של חוויות ואפשרויות אנושיות, לכן כואב לי שגם הוא מבליג על כך, שבעטו של אורי צבי גרינברג נכתבו המלים:
"אַל-טַל בְּהָרַיִךְ, אַל-עֵץ וְאַל-טַף" לכתובתם של חברי קיבוץ משמר העמק. מצער, שמתחת עט של משורר נערץ נכתבו צמד המילים "אַל טַף" במשמר העמק, "אַל טַף" בציבור, שסבור שנאותה דרכם של חברי משמר העמק.
אני חלוק על דעותיהם הפוליטיות של מתנחלים ביהודה ובשומרון. אני סבור, שהם גורמים נזק חמור למדינת ישראל שלנו. היעלה על דעתי לכתוב "אַל טַף" לכתובתם של מתנחלים ביהודה ובשומרון. לכן קשה לי להבין מה קרה לענק השירה העברית, אורי צבי גרינברג, שכתב את צמד המילים - "אַל טַף".