נרחיק רגע עד הונג קונג כדי לספר על ביקורו המיוחד שם של נשיא סין שִי ג'ינפינג לציון 25 שנים להשבתה לשלטון סיני. עד אז כזכור הייתה הונג קונג מושבה בריטית. הנשיא הסיני הגיע להונג קונג לפני זמן קצר ברכבת. במידה רבה הביקור הזה עצוב מאוד, כי מה שהוא מסמל באמת הוא את השתלטותה המוחלטת של סין על המחוז המנהלי שאמור היה, גם ע"פ ההסכם המדיני מול בריטניה, לשמור על אוטונומיה מנהלית משמעותית, בהתאם למדיניות הרשמית של "מדינה אחת, שתי שיטות". סיקרתי בשנים האחרונות את ההתרחשויות בהונג קונג והמחאה העממית הנרחבת שם של התנועה הפרו דמוקרטית ב 2019, שהוציאה לרחובות העיר מיליוני מוחים ושיתקה אותה, בדרישה ליותר דמוקרטיה ובדרישה מהשלטון המרכזי בבייג׳ינג להניח למחוז האוטונומי לקבוע את אופי השלטון בו ולשמר מוטיבים דמוקרטים. אלא שהשלטון המרכזי בבייג׳ינג לא רק שסירב לשמר את האוטונומיה המנהלית של הונג קונג, אלא שהמחאה הלחיצה אותו כהוגן. בדיוק היום לפני שנתיים אושר בסין "חוק הביטחון החדש", שאיפשר לבייג׳ינג לעקוף את בית המחוקקים של האזור המנהלי המיוחד, ולמעשה לבטל את שיטת "מדינה אחת,שני מנגנונים". כל 162 חברי "הוועדה הקבועה של קונגרס העממי הלאומי הסיני" הצביעו אז בעד החוק בתום "דיון" קצרצר בן 15 דקות. באופן רשמי נועדו חוקי הביטחון לבלום פעולות חתרניות נגד השלטון המקומי וכן פעולות טרור, אך בהונג קונג הסבירו אז שמטרתם היא חיזוק אחיזת החנק על המחוז, וציינו שהחוק יתיר לסוכנויות מודיעין סיניות,כולל שירותי הביטחון, להקים בסיסים בשטחה של הונג קונג. וזה בדיוק, אבל בדיוק מה שקרה. החוק איפשר לשלטון המרכזי להכביד את ידו על תנועת המחאה הפרו דמוקרטית בהונג קונג, ולמעשה לרסק אותה לחלוטין, כמו גם לחנוק את התקשורת שחופשית יחסית שעדיין פעלה במחוז המנהלי. עם הזמן הודחו או התפטרו כל חברי הסיעה הפרו דמוקרטית במחוז המיוחד, החוקים שונו באופן שאיפשר לשלטון המרכזי לבסס היטב את שלטונו ולמחוץ כאמור את תנועת המחאה הפרו דמוקרטית. הונג קונג שינתה את פניה מאז, ועסקים מערביים רבים הפחיתו באופן דרמטי את פעילותם שם או עזבו לחלוטין. חשוב להבין - בפועל מדובר בחיסול דה פאקטו של מעמדו האוטונומי של המחוז, הכפפתו הישירה לממשל בבייג׳ינג תוך אישור חוקים דרקוניים המרוקנים את האוטונומיה שלו מתוכן, ומהווים הפרה חמורה של ההסכם עם הבריטים שאיפשר את הפיכת הונג קונג למחוז אוטונומי ב-1997. סין בלעה את הונג קונג, והעולם, חשוב לומר, הניח לזה להתרחש ללא תגובה משמעותית.