כולנו מכירים את השיר הקלאסי של הקומפטריוט שלי פלפל אל מסרי: "בתשלומים בתשלומים, הכל הולך בלתשלומים, בלתשלומים, כל המשכורת הולך פיל'מלכולת, איי איי אייי איי בלתשלומים!". מה שמודעים פחות זה שכל המשכורת הולכת למכולת, לקניות, לבזבוזים, לאוברדרפט ולהחזרי חוב, דווקא בגלל הרצון לא לצאת פראייר. בשכונת העולים שלנו הייתה חנות מכולת קטנה שמכרה בהקפה. העולים מאוד שמחו, כי כולנו היינו קשי יום וכמה טוב שלא צריכים לשלם מייד על לחם שחור, ביצים ומרגרינה. אבל בעל החנות שלא רצה לצאת פרייר היה מעגל את התשלומים כלפי מעלה כי הוא לקח בחשבון את הריבית ומרכיב הסיכון, כשרבים מהעולים היו חדלי פירעון. הוא היה משוכנע שהיה אדם ישר, ובמקרה הפך גם לעשיר מופלג מהמכולת הקטנה שלו, כמו הבנקים, כי הוא עשה בקטן מה שהם עושים בגדול. אמי החכמה הייתה תמיד משלמת במזומן והסבירה לי איך פועלת השיטה ואיך כולם יודעים ומעלימים עין, כי ללקוחות שלו אין ברירה בהיותם תלויים בהקפה שלו, והכי זול זה תמיד לשלם במזומן. אחת מאימרות השפר המוצלחות ביותר היא שתמצית האושר זה תזרים מזומנים חיובי, אבל החוכמולוגים מנצחים את המערכת ואם הריבית היא נמוכה הם לוקחים הרבה חובות, רוכשים דירות עם 90% משכנתא בריבית משתנה וזולה שהולכת ועולה בימים אלה, כאשר הריבית סוף-סוף מדביקה את האינפלציה ונותנת ערך לכסף, שהוא מוצר. הם עומדים עתה בפני שוקת שבורה, כמו אחיהם במשבר 2008 וכמו הדורות הקודמים בעשרות המשברים שפקדו אותנו במאה האחרונה, כי לא רצינו לצאת פראיירים ואם כולם משקיעים בבורסות, בנדל"ן, בביטקוין, אנחנו לא נחזיק את הכסף בבנק שיישחק מבלי שיעבוד. כי אנו מעדיפים במקום זה שיעבדו עלינו, העיקר לא לצאת פראיירים.

החזק תמיד שורד

כך עשירות מופלגות לא ישלמו טיפ במסעדת הגורמה, כי הטיפ כלול בחשבון והן לא פראייריות. מנגד, פנסיונריות שחיות בצמצום לא יעשו מנוי לשבועון היקר כדי לחסוך מחצית מהתשלום, כי מה אם הן ימותו בזמן המנוי, מה הן פראייריות? גם כשהן גוססות הן יספרו בשארית כוחן על נקודות זיכוי שמגיעות להן, כי אינן רוצות למות פראייריות. עושים ביטוח לכל המכשירים החשמליים לכמה שנים מראש בזיל הזול ובסוף משלמים הון ולא מקבלים את השירות, כי חוק מספר אחד בטבע הוא שהחזק תמיד שורד ויסדר תמיד את החלש, אין ארוחות חינם. מי שמרוויח בבורסה הוא רק בעל מידע הפנים למרות האגדה שבטווח הארוך תמיד מרוויחים, טענה שהפרכתי בספריי ומאמריי. לא סתם מבקשת זו שלא רוצה לצאת פראיירית מהג'יני המציע לה כל מה שתחפוץ בתנאי שהחברה שהיא שונאת תקבל פי שתיים, שיוציאו לה עין, כי מה פתאום שלחברה שלה יהיה יותר, כי לה מגיע הכל ולאחרים כלום, ובשום פנים שלא נגיע לכך שלהם יהיה טוב וגם לנו. להבדיל מהמנטרה של פרגון לכולם ולנו שינקתי בילדותי מאמי. כך ההייטקיסט שעשה אקזיט במיליארד דולר, כי זה מגיע לו בקושאן, לא יהיה מוכן לשלם בשום פנים מחיר שהוא גבוה ממחיר השוק לווילה שהוא חושק בה ויעדיף לשלם כפול לבית שהוא לא רוצה, העיקר שלא ייצא פראייר. ולרגע הוא לא חושב שדווקא אלה ששילמו לו מיליארד הם אלה שיצאו פראיירים, כי השווי צנח בעשרות אחוזים. כך מי שמאוד אוהב את הארץ ומנוי עליו עשרות שנים יפסיק את המנוי כי הוא גילה שחברו משלם 10 שקלים פחות ובשום פנים הוא לא מוכן לצאת פראייר, גם אם יצטרך לקרוא עד סוף ימיו את ישראל היום כי זה חינם. ואשתו תרכוש מוצרים רק בדילים, בהנחות של עשרות אחוזים גם אם מה שהיא משלמת עדיין במחיר גבוה ביותר.

שקט נפשי

הכל מתחיל ונגמר בפילוסופיית החיים - ישנם כאלה שהכי חשוב להם זה לא לצאת פראייר, מה יגידו, מה יחשבו, מה יהיה הדימוי העצמי שלי כסאקר. לעומתם יש כאלה שהערך העליון שלהם זה השקט הנפשי, גם אם הם יודעים שמרמים אותם בשוליים, שהם לא עשו את העסקה האופטימלית. מה טוב לי ולסובבים אותי, לא מה חושבים עלי. בזמן שאני מבזבז להשיג דיל טוב יותר לאינטרנט, לביטוח, לכבלים, אני יכול לשמוע הרצאה מעניינת, לקרוא ספר שיפתח עבורי אופקים חדשים, לכתוב מאמר, לעבוד, ליצור, לעשות משהו מועיל יותר מחיסכון של 10 שקל לחודש. שלא לדבר על העצבים הנדרשים להתווכח, לחכות שעות לנותן השרות, כשהכי חשוב לבריאותך זה שקט נפשי. גם אם לא אמקסם את הרווח, את ההנאה, אמצא את הבעל המושלם, אני מסתפקת בטוב ביותר הניתן להשגה, באופטימום במקום במקסימום, שאף פעם אינו מושג ושתמיד פוגע בשאר מחזיקי העניין, בשעה שבשיווי משקל כולם יכולים לחיות בהרמוניה. תלמד לחיות בשלום עם עצמך, עם מה שיש לך, תשאף ליותר, אך בלי קיצוניות. מה שנכון ברמת הפרט נכון פי כמה ברמת המדינה. כך בנימין נתניהו לא ייצא פראייר ויתן לבני גנץ להגיע לרוטציה כשיש לו רק חצי מהמנדטים מהליכוד. כך הוא יסדר גם את אביגדור ליברמן, את נפתלי בנט, את יאיר לפיד, את מנסור עבאס, את גדעון סער, את העבודה, כי הוא לא רוצה לצאת פראייר. וגם אם הם בסוף יקימו ממשלה בלי ביבי, הוא ישרוף את המועדון וימיט חורבן על המדינה. גם ולדימיר פוטין לא יהיה פראייר של המערב ויתן להם לצרף לנאט"ו מדינות שהיו פעם בברית המועצות, גם אם הוא יודע בוודאות שמעולם נאט"ו לא תאיים על רוסיה, אלא ההפך, המדינות מסביב לרוסיה חוששות מהדוב הרוסי התוקפן והבלתי צפוי. ואם אוקראינה מגלה סימני עצמאות הוא ירצה להחזיר עטרה ליושנה וימיט אסון על שתי המדינות.

כסף חינם

בוודאי שג'ו ביידן לא יהיה פראייר של סעודיה וימשיך לתמוך בה אחרי שהיא רצחה עיתונאי סעודי בעל אזרחות אמריקנית. הוא מעדיף להיות פראייר של אירן שרוצחת אלפי עיתונאים ולטהר את השרץ של משמרות המהפכה. הוא גם לא יהיה פראייר של פוטין, ויגנה על אותה אמפליטודה מאסר של איש אופוזיציה כמו פלישה לאוקראינה. כך רינאוי זועבי לא תהיה פראיירית ותציית למשמעת סיעתית, היא מעדיפה להפיל את הממשלה, כשהכיבוש יימשך איתה ובלעדיה. ומנגד עידית סילמן לא תהיה פראיירית ותישאר על הספינה הטובעת של בנט כשהיא יכולה לעשות דיל ולקבל משרה של שרה ושיריון, ולעזאזל טובת המדינה וכל שדגלה בו בשנה האחרונה, חוק המטרו ותקנות יו"ש. כך החברות שמשקיעות מאמצים אדירים כדי לתכנן מס כחוק, קרי לא לשלם כלל מיסים, לחיות כעלוקה על חשבון המדינה, ליהנות מהתשתית, הביטחון, השירותים, אך לא לתת דבר בתמורה. כי הן לא רוצות להיות פראייריות. כך המדינות שמגיעות ליחס חוב תוצר עצום, כי הכסף חינם בריבית 0, והן יהיו פראייריות אם הן לא יקחו עוד חובות. כך מנהיגי הפלשתינים שלא יהיו פראיירים ויקבלו את תוכנית החלוקה של 1947, כשהם יכולים להקיז את דמם של ארצות ערב ולזרוק אותנו לים. לעומתם בן-גוריון מקבל את מה שמציעים לו ושואף לשפר עמדות אם יפתחו עליו במלחמה, כפי שאכן עשה. וכך בכל פעם הפלשתינים לא רוצים לצאת פראיירים, אם כי תפסת מרובה לא תפסת. כך אדמורי החרדים לא רוצים לצאת פראיירים ונהנים מכל תשתיות המדינה מבלי לתת לה דבר בתמורה - בעבודה יצרנית, במיסים, בשירות צבאי ולאומי. חינוך חינם זה מצוין, אך רק בישיבות עם אתוס הבז למדינה ולא מקבל את ערכיה. ריבוי ילדים זה נפלא, אך רק אם המימון שלהם יהיה על חשבון החילוניים, כי החרדים לא פראיירים כמוהם.

מצפון נקי

אם לפחות כל אלה באמת לא היו יוצאים פראיירים - ניחא! אבל תמיד מי שמתחכם כדי לא לצאת פראייר הוא זה שניזוק. כי בשביל לא לצאת פראייר כדאי לא לשלם מס, לכופף חוקים, לשחד, לקחת הלוואות, לא לעמוד במילה. אם כי הוכחתי לראשונה ברמת המדינות שהאתיקה ודרך הישר מביאים לשגשוג ערכי וכמותי במדינות הנאורות. מוסר ההשכל הוא שהכי כדאי לצאת פראייר. להמשיך במנוי הארץ כי אתה אוהב אותו, לרכוש את בית חלומותיך, לא לקחת הלוואות גם בריבית אפס, לא להשקיע בבורסה שאינך מבין בה. לחיות בראש ובמצפון נקי, בלי להתחכם עם מס הכנסה והמערכת, בלי לחיות תמיד בחרדה שמסדרים אותך, ללמוד, לעבוד, לשרת, להיות בן אדם!!!