את מצוקות כל אלה שסבלו וסובלים מהיותם עניים בשל התדרדרות הכלכלה, ממלאים ברגש והתמזגות עם הדמויות כל אלה שליהק הבימאי הצעיר יאיר שרמן. רמי ברוך כוילי לומן הלך עם הבימאי עד הסוף, כולל סצינת עירום והטלת שתן שאולי הייתה מיותרת. אך את הזיוף והעמדת הפנים המשיך עד הסוף הבלתי נמנע. רעיתו, ליאורה ריבלין החולקת את התפקיד עם הלנה ירלובה, עושה כל שביכולתה להרגיעו וללכת עם העמדת הפנים כאילו שהכל תקין. גם הבנים שהוא כה ציפה מהם לגדולות, מהתלים בו ומעמידים פנים כאילו הם מצליחנים שבדרך. נדב נייטס כאח הבכור, ביף, דמות שהייתה בהצגה שראיתי בברודווי מאוד משמעותית בדיאלוג האחרון, כאן הוא חולק זאת עם אחיו הצעיר הפי, דור הררי שביחד מדגימים לאורך ההצגה קטעי פוטבול אמריקני, בהם בולט הררי ביכולתו האקרובטית מנסיונו כרקדן ב"שקטק". שניהם מלבבים את העין ומוסיפים את המרכיב החלומי בחזיון. כך גם שקיעתו של וילי לומן בהזיות אודות דמות האישה אדומת השער והלבוש, פעם כזונה בחדר המלון ופעם כג׳ני או כמיס פורסייט (אנסטסיה פיין התמירה והנחשקת) מעניקה לצופים הזדמנות לצפות במי שהמציא את סצינות ה"פלאש-בק"; סגנון החוזר בקולנוע ובסדרות הטורקיות במיוחד. יצחק חיזקיה המרשים ביותר כאחיו של וילי שהציע לו להצטרף אליו לפרויקט מצליח באלסקה והלה סרב - עושה דמות אלגנטית הדורה. עלא דקא מפליא במשחקו כחבר ילדות נלעג של הבנים לעומת כמוצלח בהווה, בדמות שהאב שאף שבניו יגיעו להשגים כמותו. שמואל ווילוז׳ני שהקאמרי הציב אותו ככוכב הקומדיות, מוכיח את היותו שחקן דרמטי מהמעלה הראשונה, מאז כיכב בהבימה בקלאסיקה. הפעם במשחק עם הדר מאופק, משתדל למתן את המעמד, כאן - כאחיו של וילי, שהחזיק אותו מדי שבוע במשכורת שכביכול הרוויח לאחר שפוטר. מעמד משפיל עבור וילי, שנאלץ לעמוד מול המציאות האכזרית, כולל את מעמד הפיטורים שלו מהאוורד (ערן מור האלגנטי כקפיטליסט וכן בתפקיד לטה). שיאו של המחזה במונולוג של ביף כשוילי נתפס על-ידי בנו במלון עם הזונה. זו נקודת השבר לשניהם, ומכאן הדרך לסיום צפויה. עיצוב הבמה החכם של ערן עצמון יכול ללמד לקח את חברי הממשלה הנופלת: כיצד ניתן תוך צימצום וחיסכון להגיע לתמונה הממקסמת את כל הלוקיישנים על במה אחת, ללא בזבוזים מיותרים והשקעות סרק. תרגומו של דורי פרנס מאוד עכשווי וקולח, לעומת עיצוב התאורה הרפה בסצינות בהם אחד השחקנים מואר בעוד השני לוטה באפילה. גם אם רוצים לתאר עוני ודלות, יש להאיר את פני המדברים בפולו ספוט. הצגת מותו של סוכן מרתקת את הקהל כתמונת מצב ריאלית נוקבת כאז כן היום.