הסכסוך התקשורתי בין בן-אל תבורי לאורטל עמר חושף את הנפגעים העיקריים ממאבקי הגירושים הקשים בין הורים מסוכסכים - הילדים שלהם. לא ניכנס למקרה הספציפי של בן-אל ואורטל, אך פעמים רבות מדובר בהורים האוהבים ודואגים לילדיהם ומשוכנעים שהם פועלים לרווחתם ולטובתם, ואינם מבינים שעצם מאבק הגירושים הקשה ביניהם הוא כשלעצמו מהווה פגיעה אנושה בנפשו של ילדם. הורים הנמצאים בסכסוך גירושים משתמשים לעיתים בילדים באלימות שהם מפנים זה כלפי זה. אלימות זו עשויה להיות מילולית כלפי ההורה השני בנוכחות הילד; היא עשויה להיות בהכפשתו של ההורה בפני בנו; אך גם הוצאת פרסום מכפיש של ההורה בתקשורת, שיגיע ביום מן הימים לאוזני הילד, הנו סוג של אלימות.
חשוב להבין, שכל האלימות הזו, שלכאורה זועקת את טובתו של הילד, למעשה נעשית על גבו. הכדורים הנורים במלחמה הזו עוברים ישירות דרך נפשו של הילד, ופוגעים קשות בזהותו. ילד זקוק לשני הוריו, ולהפנמת דמויות הוריות מיטיבות. זהו הבסיס להתפתחות נפשית תקינה. בוודאי בגילאים צעירים, בהם ההורים מהווים את דמויות האובייקט המרכזיות בעולמו של הילד. כאשר המנגנון הזה נפגע, כאשר דמויות האובייקט המשמעותיות הורסות זו את זו, הן הורסות למעשה את הקרקע להתפתחות זהותו התקינה של ילדם. בבחינת להוציא עין להורה השני, אך בו בזמן להוציא את שתי עיניו של ילדם שלהם.
סכסוכי גירושים נדונים בארץ בבתי משפט למשפחה ובבתי הדין הרבניים והשרעיים, שהם בתי משפט בעלי גישה ואוריינטציה טיפולית, ופחות כזו של מיצוי דין וענישה. ברוב המקרים פונים השופטים לקבלת חוות דעת (תסקיר) מעובדים סוציאליים לחוק סדרי הדין בקהילה או ביחידות הסיוע שליד בתי המשפט. עובדים סוציאליים אלו מומחים בטיפול במשפחות בסכסוך גירושים ויש להם את הכלים והמיומנויות לסייע להורים ולילדיהם, כולל מרכזי קשר למפגשים מוגנים ומסגרות הדרכה להורים עם ילדיהם, אולם הדבר תלוי ומותנה בנכונות ההורים להניח את המלחמה בצד ולהתרכז בהסדרת ההורות של שניהם.
כל עוד ההורים לא ירפו מהמלחמה זה בזה ולא יהיו מוכנים לקבלת הסיוע, הם ימשיכו להרוס את ילדיהם וזה את זה עוד שנים ארוכות. ולעיתים, מספיק שצד אחד יהיה מספיק חכם, מספיק הגון, או "סתם" מספיק אוהב את בנו בכדי לחדול ולסיים את המאבק. שהרי אי-אפשר להילחם במי שאינו מוכן להילחם בך עוד. כעת רק נותר לראות מי מביניהם, בן-אל או אורטל, יהיה הצד הזה.