מיליונים שופך העולם על שינויי האקלים. העולם חוקר את הגורמים להם, משנה ממנהגיו תוך שריפת מיליארדים רבים של דולרים על-מנת למנוע או לפחות לצמצם את התהליכים אשר לטענת מומחים ופוליטיקאים גורמים לאותם שינויי אקלים. בנאומה בכנס לשכת עורכי הדין, עמדה הנשיאה על שינוי אקלים אחר, שינוי אקלים הגורר ביקורת נוקבת בכל העולם על מהלכי בתי המשפט במדינות השונות, ולטעמה אף מהווה איום על הדמוקרטיה, אך משום מה לא שמענו מילה מהנשיאה על ההשקעות הנדרשות בהבנת הגורמים לאותם שינויי אקלים. לו היינו משקיעים בהבנת שינויי האקלים המשפטי פרומיל של פרומיל מההשקעות בשינויי מזג האוויר, ודאי היינו יודעים הרבה יותר טוב איך להתמודד עם שינוי אקלימי זה. אתם יודעים מה? חבל על הכסף, על שינוי האקלים המשפטי, גורמיו והשלכותיו ההרסניות חקק כבר בסלע לא אחר מאשר נשיא בית המשפט העליון, השופט משה לנדוי בבג"ץ שליט (59/68): 'מכיוון שטרם הושגה הסכמה כללית... בשאלות הנוקבות הללו... בית המשפט נוטש את מקומו הראוי לו מעל למחלוקת המפלגת את הציבור ושופטיו יורדים בעצמם אל תוך הזירה... בית המשפט הופך אז לבית שופטים הנעשים ברי פלוגתא במחלוקת הציבורית... ולכן דעתי היא שעלינו להימנע בכל כוחנו מלהיגרר לדרך זו... חובתנו היא זאת לנהוג. התאפקות בכגון אלה". בהמשך ולפני מעלה מ-40 שנה קבע לנדוי בראיון עיתונאי: "בית המשפט נכנס לתוך מים עמוקים מדי, לתוך ביצה טובענית של דעות ואמונות, והדבר מסוכן הן למדינה והן לבית המשפט. מסוכן למדינה כי הוא; מחריף את השסעים החברתיים, מסוכן לבית המשפט מפני שבכך בית המשפט מאבד את היסוד העיקרי שעליו הוא חייב לבסס את מעמדו: האמון בניטרליות של המערכת המשפטית במחלוקות ציבוריות", וכן הוא אמר: "כבר היום יש מגזרים שלמים בציבור שממש שונאים את בית המשפט העליון והתהליך הזה חותר תחת היסודות, תחת אושיות הרשות השופטת".

דעה לגיטימית

השופט לנדוי אומר את מה שכתוב על הקיר עשרות שנים: בתי המשפט בארץ ובעולם פיתחו עצמאות, הם מנצלים את החקיקה הדלילה בכל הנוגע לסמכויות בתי המשפט, ומשתלטים במסגרת "רפורמות", "כבוד אדם", חופש ביטוי" על כל חלקה טובה תוך הפרה בוטה של האיזון העדין הנדרש בין הרשויות. הרשות השופטת לא שמה גבולות למעורבותה בחיינו, ודאי מתערבת במדיניות של הממשלה והכנסת, ואיש לא אומר שהמעורבות הזו נעשית בחוסר מסמכות, אך היא ודאי נעשית תוך חריגה מכל פרופורציה, תוך חריגה מכל איזון הנדרש בין רשויות השלטון. וכאשר בית המשפט הוא בית היוצר של למשיפטיזציה של הפוליטיקה, התגובה הטבעית, הרצויה והמאזנת לא מאחרת לבוא, פוליטיזציה של משפט. ליברליזם הוא דעה, דעה לגיטימית, אך לא דעה יחידה, האם מובן מאליו שגבר רשאי להינשא לגבר? לא, זה לא מובן מאליו, האם מובן מאליו שהפלות מותרות לכל ובכל שלבי ההריון? לא, זה לא מובן מאליו, האם זה מובן מאליו שבן יוכל להתחתן עם אביו או עם אמו? לא, זה לא מובן מאליו. השאלות של אסור ומותר הן שאלות מוסריות אשר כל חברה מתקדמת בהם או נסוגה בהם בקצב שלה, הם אינם עניין לבתי המשפט, אלה נושאים להסכמה חברתית רחבה באמצעות הכוחות הפוליטיים, וכל ניסיון להעמיד את הנושאים האלה להחלטתם של 3 9 או אף 15 אנשים נאורים משכילים, שוויוניים וליבראליים, נדונה מראש לכישלון. אין כל ספק שהעולם חייב להגביל את העצמה של מערכות המשפט, שאם לא כן, הגולם המשפטי יקום על יוצרו. על כולנו לקוות שהעולם המשפטי יטמיע את הנזקים של שגעון הגדלות שלו, ויקשיב עשרות שנים מאוחר יותר, אם לא מאוחר מידי לנשיאו משה לנדוי.