ועידת המשפט ה-11 שיזמה לשכת עורכי הדין, הפעם בעיר העברית הראשונה בתל אביב, אחותה הפחות זוהרת של הוועידה באילת, היא ללא ספק ועידה חשובה ביותר. חוסנו של עם, עוצמתה של מדינה, נמדדים ביחס אזרחיה למערכת המשפט, על כן ראוי מעת לעת להתכנס ולדון בבניית קומה נוספת ועוד אחת במערכת המשפט הישראלית.
גם אם הרכבו של בית המשפט במשך 74 שנות קיומו הוא עם רוב מוחלט של אותם פרצופים, אותם דעות, אותן עדות. ראוי להם למנהיגי המדינה בכל תחומי חייה שירגילו לשונם לדבר בשפה נקייה, ראויה ומכבדת על מערכת המשפט. אך אסור לאיש, עם גלימה או בלי גלימה, להשתיק דעות ביקורתיות, לתבוע תיקונים, להפוך הבעת דעה, חריפה ומכובדת, "להתקפה".
נדמה היה כי בוועידה חשובה זו, בה השתתפו אנשי משפט, אקדמיה לצד הנהגת המדינה, ידונו בסוגיות המחייבות ליבון, כמו אמון הציבור הנמוך מאוד במערכת המשפט, הקלקולים הרבים הנחשפים בקרב מי שאמורים להיות נושאי דגל היושרה והאמת, הקלקולים המתגלים בתדירות מטרידה בפרקליטות, בתהליך מינוי שומרי הסף, באכיפה בררנית, באיכות הנבחרים לשפיטה ובעוד מנעד רחב של נושאים המאפילים על הילתה של המערכת הכל כך חשובה.
במקום להרכין ראש, להצהיר כי מערכת המשפט, המתרחקת מאוד מהציבור בישראל, מבקשת לתקן, מבקשת לשקם את ההריסות, מבקשת להיות לפה לאזרחי מדינת ישראל, נפתחה הוועידה המוחמצת בירי מדויק של מילים מכובסות, מילים שאף אבקת כביסה אינה יכולה לטהר את סירחונן. בשיגור טילים קטלניים, ביידוי אבני זעם, תסכול, במלחמה ישנה עם כלים ישנים נגד אותו אויב, אשר למעלה מחצי העם מזדהה עימו ובוחר בו בכל פעם מחדש.
ראשיתה של ועידת המשפט ה-11 הייתה התקפה ברוטאלית ומכוערת, גסת רוח ואלימה על הדמוקרטיה, התקפה מתוכננת ומתוזמנת על-ידי מי שמבקשים לכאורה "ממלכתיות" להגן עליה. "מגיני מערכת המשפט מטעם עצמם", הוזמנו לברך את הבאים ובחרו לחרף, לגדף, לנאץ, להאשים, להעליל עלילות, להכפיש את ראש הממשלה לשעבר וכיום ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו ואת מיליוני אזרחי מדינת ישראל האוהבים אותו, את אמונותיו, ערכיו.
מראית עין הם לא בחלו בהאשמת נתניהו ושותפיו הפוליטיים בהצבת המטרה ליצור מערכת משפט: "כנועה, מבוהלת, מסורסת ומשותקת" (גדעון סער, שר המשפטים), "להביא לפוליטיזציה של מערכת המשפט" (הנשיאה, אסתר חיות), "נתניהו רוצה לרסק את מערכת המשפט" (ראש הממשלה, יאיר לפיד). אחרי ההפגזה המתוזמנת עברתי על החוברת המהודרת שהוכנה לצורך אירוע חשוב זה, רפרפתי, חיפשתי, דפדפתי קדימה ואחורה, ולא מצאתי. האם יש בית משפט בעולם הטוען האשמות קשות מנשוא, הקובע "עובדות" ביתדות, המדבר בסימני קריאה ואינו מאפשר "לנאשם" לשטוח את טענותיו?
תהיתי, האם לא היה ראוי לצרף לרשימת הנואמים המרשימה גם את הנושא בתפקיד ממלכתי, ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, האם לא היה נכון לשלב באחד מהפאנלים, נגיד זה שאביעד גליקמן מנחה את יו"ר הכנסת לשעבר, יריב לוין או שמא את שר המשפטים לשעבר, אמיר אוחנה. האם עו"ד אבי חימי, יו"ר הלשכה שיזמה את הכנס החשוב, לא חשב שכדאי ולו למראית עין, ולו כעלה תאנה, להזמין את בנימין נתניהו, המתכנן להחריב עד היסוד את מערכת המשפט, לכלוא שופטים, להגלות לעיר הנידחת שופטי עליון ולקיים קומזיץ שטרם נראה כמותו בפרקליטות? אולי היה לו מה להגיב, מה לומר?
לדאבון הלב ולאסוננו האמון הציבורי במערכת המשפט בכלל ובשופטי העליון בפרט מתכרסם בכל שנה יותר ויותר ונמצא בשפל חסר תקדים. מדינת ישראל חייבת בית משפט מוסרי, נטול הטיות פוליטיות, שופטים מורמים מעם הראויים לכבוד. מדינת ישראל חייבת לעמוד לימין בית המשפט ולהגן עליו מפני כל פגיעה. עם זאת, למדינת ישראל הדמוקרטית אסור להבליג אל מול עוולות אל מול מוסר סלקטיבי, אל מול אכיפה בררנית, אל מול קלקולים קשים ורבים מאוד במערכות המשפט השונות.
מערכת המשפט מחויבת תיקון כללי, רפורמות משמעותיות, חייבת לנקז את המורסה, הסחי והמיאוס, הציבור תובע זאת, הציבור מאבד אמונו במערכת ואסור לאפשר למציאות זו להתרחש.