הנשיא פוטין התייחס אמש לסוגיית העיתונאים הגולים של רוסיה ואמר: "אני מבטיח לך: הם שמחים שהם יכולים לעזוב. כשהם היו כאן, הם תמיד פעלו נגד המדינה שלנו. ועכשיו, במסווה שמשהו מאיים עליהם כאן, הם עוברים בשמחה לאותם מקומות ששילמו להם בזמן שהם כאן". זוהי העיתונאית אנה פוליטקובסקאייה היא למשל לא עזבה את רוסיה, למרות איומים על חייה ולפחות ניסיון הרעלה אחד ב-2004. עיתונאית חוקרת מה"נובאייה גזטה", שהתמקדה בנעשה בצ׳צ׳נייה ובמעשי הצבא הרוסי שם. היא נורתה למוות בבניין הדירות בו התגוררה במרכז מוסקבה ב 7 באוקטובר 2006, יום הולדתו ה 54 של הנשיא פוטין.
על-פי נתוני "הוועד להגנת העיתונאים" (CPJ) בין 1992 ל 2022 נהרגו ברוסיה 82 עיתונאים, רבים מהם נרצחו. חלקם היו עיתונאים חוקרים שנברו במידע וחשפו שחיתויות בדרגים שונים ברחבי רוסיה, ושילמו על כך בחייהם. חלקם התמקדו בסוגיות של זכויות אדם, ושילמו על כך בחייהם.
הדברים שאמר אמש פוטין, ודאי בהתחשב במלחמה הנוכחית של רוסיה באוקראינה, ממסגרת עבור העיתונאים שעדיין פועלים במדינה גבולות גזרה ברורים מאוד, ובנסיבות הללו, שהיו ברורות כבר לפני הרחבת הפלישה, רבים מאלה שעזבו הבינו את רוח הדברים - ולכן עזבו. הצגתם של עיתונאים שמנסים לעשות את עבודתם העיתונאית כ"בוגדים", רק משום מוכנותם לחשוף סוגיות/פרשות/מידע שסותר או פוגע בקו הממשלתי, בעצם מתירה את דמם, כי לכולם ברור מה דינם של בוגדים. כדאי לכולנו גם להפנים, גם לגבי היחס לעיתונאים בישראל לעיתים, שזהו מדרון חלקלק מאוד. מי שמאשים עיתונאים בבגידה חייב להבין את ההשלכות האפשריות המסוכנות מאוד שיש לאמירות כאלה.