אינני מערער לרקע קט על כוונותיה הטובות של שרת הפנים איילת שקד, אולם כמאמר המשורר "הכוונות הטובות מובילות לגיהינום". תיקון 136 לחוק התכנון והבנייה שאושר בחודש שעבר בכנסת, יוזמה של שקד, איננו רק "מכלום לכלום". אם זה היה כך, אז מילא. עוד פיאסקו בשורה של מחדלי הממשלה בכל הקשור לשוק הדיור. הבעיה החמורה, לטעמי, הינה בעובדה שתיקון זה מסרס סופית, תרתי משמע, את ההזדמנות שהייתה להפוך את תמ"א 38, ובמיוחד תמ"א 38/2, לכלי יעיל להפוך את ההתחדשות העירונית לציר מרכזי ביותר בשוק הדיור, שלא לדבר על תוספת משמעותית של היצע לשוק הדיור. תיקון 136 מתיימר, כביכול לקצר הליכים ביורוקרטים וקובע זמנים קצובים לקידום פרויקטים. אולם מה שיקרה, לצערי הרב, תהיה תקיעת מאות פרויקטים קיימים שאמורים היו לצאת לדרך. יתר מכך: התיקון, במקום, לפתור, יתרום לבוקה ובמבולקה בשוק הדיור, יגביר עוד יותר את אי-הוודאות, הן אצל יזמים, הן בעיריות השונות והן אצל רוכשי הדירות. מחד-גיסא הוא יחסל סופית את התמ"א 38 שממילא מפרפרת בין חיים למוות זה שנתיים ויותר, תוצאה ישירה של גמגום מתמשך והחלטות משתנות אצל מקבלי ההחלטות החל ממנהל התכנון וכלה במשרדי הממשלה הרלוונטיים, ומאידך-גיסא התיקון אינו מייצר שום מודל חלופה ברור ויהיה בבחינת "חידת חמיצר" לכל עירייה וכל רשות ורשות. למשל, האם בתיקון הזה ישנה הגדרות ברורות ומבנות לרשויות המקומיות הכיצד לנהוג בכל פרויקט ופרויקט? התשובה, לצערי הרב, הינה לאו רבתי. מערב למשפטים פומפוזיים כלליים, אין כאן שום מסר ברור. נהפוך הוא. התיקון, מן הסתם, יהפוך עד מהרה לאבן נגף של פרשנויות שונות ומשונות. העובדה שמאז ההחלטה ב-2005 על תמ"א 38 כתכונית לאומית לחיזוק מבנים, נוהגת כל עירייה כ"מדינה בתוך מדינה" איננה מקרית. לממשלות ישראל יש כנראה רפלקס מותנה להאמין שכל מה שיחליטו בהינף יד, יתבצע מיידית. ובכן, יש לי חדשות לשרה שקד ולכל מי שהצביע בכנסת בעד תיקון 136: מה שיקרה זה בדיוק להפך! סהדי שבמרומים. בשביל מה היה צריך, ובמיוחד לאחר שהתמ"א 38 החלה לזנק לפני שלוש-ארבע שנים ולהפוך להיות גורם של ממש בשוק הדיור, ולהגיע כבר היום לכרבע בקירוב מהתחלות הבנייה, בחרה איילת שקד ובחרה כנסת ישראל להעניק לתוכנית מוצלחת זו מות נשיקה?