השבוע אנו מציינים את ח"י אלול, יום הולדתם של שני המאורות הגדולים. רבי ישראל 'בעל שם טוב' מייסד החסידות הכללית, שנולד בשנת נח"ת (1698) ורבי שניאור זלמן מליאדי 'אדמו"ר הזקן' (בעל ה'תניא' ו'שולחן ערוך - הרב') מייסד חסידות חב"ד שנולד בשנת קה"ת (1745), זכותם תגן עלינו ועל כל עם ישראל. תורת החסידות מלמדת אותנו כי, עלינו ללמוד הוראה בעבודת ה' מכל דבר. יום ח"י אלול, המרמז על החיות בעבודת ה' של חודש אלול, הינו יום הולדת של נשיאי הדור המהווים מקורות השראה ומשפיעים על כל מציאותנו ומהותנו. יום ההולדת שלהם צריך, להעניק לנו לקח והדרכה לכל חיינו והווייתנו.
יתר על כן: רועי ישראל לא יפרדו מעולם מצאן מרעיתם, וגם לאחר הסתלקות נשמתם לגנזי מרומים הם ממשיכים לרעות את עם ישראל. כך ששני המאורות הגדולים, משפיעים ומקרינים מאורם וטובם עלינו לדורי דורות. מה ניתן ללמוד מיום זה בעבודת ה', שיבוא לידי ביטוי במעשה ובדבר השווה לכל נפש, מראשיכם, שבטיכם ועד לחוטב עצך ושואב מימך, כי 'המעשה הוא העיקר'.
התשובה טמונה בשמותיהם של רבותינו אלה. שמו של כל אחד מהם מבטא את ההוראות וההדרכות של כל אחד מהם בשבילנו. נתבונן בשמו אשר יקראו לו בלשון הקודש. שמו של הבעל שם טוב הוא ישראל, בתורה נאמר שישראל הוא על שם 'כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל', היינו, שלכל יהודי יש את הכוח לצאת למלחמה עם היצר ולנצחו. ואף אם הוא במצב שחטא, הרי 'אף על-פי שחטא, ישראל הוא'. כפי שקראנו בתורה בשבת האחרונה, 'כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך'... היינו, שהמלחמה היא לא מול אויבך אלא על אויבך, זאת משום שהקב"ה עומד לימינך ונותן לך כוח מיוחד לנצח את היצר.
הבעש"ט לימד, חינך והראה לנו את הדרך כיצד לנצח במלחמה על היצר, זאת על-ידי ומתוך שמחה, כי הרי ישראל הוא גם אותיות שיר א-ל, כידוע שכאשר יוצאים למלחמה עושים זאת בליווי שירי לכת וניצחון, משום ששמחה מחזקת את המורל ומזרזת את הניצחון במלחמה. הבעש"ט הוא זה שהחדיר וגילה את חשיבות השמחה בעבודת ה' לכל יהודי באשר הוא. זו, אם כן, הוראתו של הבעש"ט: לצאת למאבק עם כוחות הרע, שבנפש האדם ושמחוצה לו, בשמחה ובהרגשת ביטחון בניצחון, ואז מובטח לו שהניצחון בוא יבוא מיד.
אולם, על-פי הנ"ל צריך להבין מה חידש ופעל רבי שניאור זלמן 'אדמו"ר הזקן' שגם הוא נולד בח"י אלול ומה ניתן ללמוד ממנו בעבודת ה' ובמיוחד בחודש אלול. גם במקרה זה, נתבונן ונוכל להבין זאת משמו אשר יקראו לו בלשון הקודש. שני-אור; פעמיים אור. "שניאור" מבטא את ענין האור, ולא זו בלבד אלא שאור זה הוא כפול (שני-אור) ולכן הוא חזק מאוד.
כוחות הנפש עוצמה זו של האור מבטאת את התוספת שבתורתו והדרכותיו של אדמו"ר הזקן ואת האור בו הוא מאיר את תורת הבעש"ט. אור כידוע אינו מוסיף כלום, הוא רק מגלה מה נמצא במקום אותו הוא מאיר, כלשון ה'שולחן ערוך' בדיני הדלקת נרות שבת, שהמטרה של הנרות הינם 'שלא יכשל בעץ ואבן'. היינו, שיכול להיות בחדר שולחן, כסא, דלת וכד', אך אם החדר חשוך לא ניתן לראות כלום, ועוד ח"ו ניתן להיכשל ב'עץ ואבן'. זהו החידוש של אדמו"ר הזקן. תורת החסידות מטרתה להאיר את האדם בכל כוחות הנפש שלו, שהאור האלוקי יחדור אל תוך תוכו, ושלא תישאר אפילו נקודה אחת של חושך שאינה מוארת.
בנוסף, מאחר שהקב"ה ברא באדם גם כוחות שכל, כוחות רגש, כוחות עונג ורצון וכו' - ברור שכל אלה חייבים להיות מנוצלים לעבודת ה', כי לא ברא הקב"ה דבר אחד לבטלה, והכל נועד לשמש כמכשירים בעבודת ה'. אדמו"ר הזקן מגלה לנו את הדרך בה ניתן להשתמש בשכל האנושי הגשמי כדי שהוא יוכל לקלוט ולהבין אלוקות ורוחניות (חב"ד: ראשי תיבות חכמה בינה ודעת = דרגות בשכל) ומשם זה צריך לחדור אל תוך מידותיו של האדם ואז כל חלקיו של האדם כולל העונג והרצון שלו יהיו חדורים ומוארים ברוחניות.
כאשר העבודה הרוחנית, מתבצעת בדרך של "קבלת עול" בלבד (שהיא ראשית העבודה ועיקרה ושורשה), בלי שיתוף כוחות ההבנה והשכל, חסר כאן התענוג שבנפש והרי זה כאילו חסר כאן אור. ובלשון הידוע "אילו נצטווינו במתן תורה לחטוב עצים" היינו כל היום חוטבים עצים בקבלת עול גרידא. למעשה לא נצטווינו לחטוב עצים, אלא ללמוד תורה ולקיים מצוות במטרה שיגביהו את האדם יחד עם כל כוחות הנפש שלו ויאירו את העולם כולו. את זה פעל אדמו"ר הזקן באמצעות תורת חסידות חב"ד, שהאדם יבין אלוקות בשכלו שלו ואז עבודת ה' שלו, תיראה ותורגש באופן אחר לגמרי כי הכל יאיר אצלו ויחדור בפנימיות נפשו.
דוגמה פשוטה לזה ניתן למצוא בתלמוד (מסכת בבא בתרא דף ט', ע"ב) 'ואמר רבי יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות...', לכאורה הרי אין הבדל מהצד של העני איך הוא מקבל את הפרוטה, בשניהם הוא מקבל את אותה פרוטה, ומדוע כשמפייסו שנותן לו בסבר פנים יפות מתברך כמעט בכפל ברכות? אלא, כשאדם נותן צדקה לעני בסבר פנים יפות הרי הוא לא רק מקיים את המצווה של נתינת צדקה כדי לצאת ידי חובה ומתוך קבלת עול, אלא כל כולו מושקע במצוות הצדקה שגם העני וגם הנותן מרגישים זאת. ואז המצווה מוארת ועל כן גם השכר הוא באין ערוך.
זהו החידוש של אדמו"ר הזקן - 'שניאור' להאיר את הכל. החל מהשכל 'חב"ד' וכלה בכוחות הנפש, רצון, עונג ומידות. לכן גם תורתו, הדרושים והמאמרים של אדמו"ר הזקן בחסידות חב"ד הם באריכות באין ערוך למה שהיה לפניו. כי על-ידי אדמו"ר הזקן ירדה תורת החסידות והתלבשה גם בשכל אנושי בהבנה והשגה שלא היה לפני כן והדברים מוארים בעומק ובהבנה והשגה.
יהי רצון, שנזכה לכך שהעניינים של ישראל-בעש"ט ושניאור - אדמו"ר הזקן שהם נשיאי ישראל שבכל הדורות, יאירו את דרכינו בחיים ונלך באורחותיהם נצח סלה ועד. עלינו ללכת בדרכו של כ"ק אדמו"ר - הרבי שהוא הנשיא השביעי לאדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע ו'כל השביעין חביבין', ולהאיר את העולם ע"י לימוד החסידות, הליכה בדרכי החסידות והפצת מעיינות החסידות חוצה, שמחדירה חיות ושמחה בכל העבודה של חודש אלול, עד שנזכה להעונג והשמחה של "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", כפי שפוסק הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ז) 'וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין', על-ידי משיח צדקנו מיד.