אני מבקש לנהל שיחה כואבת עם מספר הוראות בפרשת "כי תצא" ופרשת "כי תבוא". הפרשות פורסות סקירה של חוקים, המיועדים להדריך את אבותינו בבואם לארץ המובטחת. צירוף המילים "כִּי תָּבוֹא" מבטא הכרעת חיים, המחייבת את מְאַמֵּץ המהלך ההיסטורי הזה ליצוק בו משמעויות ערכיות ולמלא את כל ההוראות המנוסחות בספר החוקים המקראי. מתוך כבוד וההערכה שיש לי לארון הספרים היהודי, אני מביע את כאבי לנוכח הציווי, המעוגן בערוץ המקראי היהודי, המחייב אותנו - בני העם היהודי - ליצוק דפוסי מוות קטלניים, הקוצרים וממגרים את קיומו של בני עם שלם, שהוא אינו יהודי. כואב לי להתייחס לצו, המחייב אותנו להשמדה מוחלטת כולל הזקנים והטף - "אֶת-כָּל אֲשֶׁר לוֹ לֹא תַּחֲמוֹל עָלָיו", כפי שנוסח בעקבות הצו התורני על-ידי הנביא שמואל בספר שמואל א', פרק ט"ו פסוק ג' - להשמיד ולהמית מאיש ועד אישה מעולל ועד יונק בני עם זר. כואב לי לקרוא את ההוראה בפסוק האחרון בפרשת "כי תצא" בספר דברים פרק כ"ה, פסוק י"ט, הוראה המחייבת למחות את זכרו של עם שלם מעל האדמה - על ילדיו וילדותיו - וגם לא לחמול על הזקן, בן אותו עם. אני מתייחס להוראה זו כהוראה לא הומאנית ולא אנושית. אני כואב את ניסוחה ושילובה בחוקי התורה וגם בדרישת הנביא שמואל משאול, מלך בישראל, לבצע את ההוראה התורנית בדיוק כלשונה. יתרה מזאת אני כואב את ביטויי זעמו של הנביא שמואל, כי המלך שאול לא קיים את צו ההשמדה המוחלטת של אותו עם זר "מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׁה...". גם אם היו חטאיו של אותו עם עמלקי - חטאים מסמרי-שער בהתנכלותם לבני ישראל בצאתם ממצרים. לתפיסתי, אסור להשמיד עולל ויונק על חטאי הוריו. אני דוחה מכל וכל שהוראה זו נוסחה באותיות עבריות. אינני מוכן לקבל, שבאותיות עבריות תושמע הוראה מְדַמֶּמָת וּדְמוּעָה להרוג תינוק - "וְהֵמַתָּ מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק" (שמואל א' פרק ט"ו פסוק ג'). קשה לי לקבל הוראה תורנית, המחייבת השמדה מוחלטת של עם, כפי שהיא מנוסחת בסיומה של פרשת שבוע כה חשובה, פרשת "כי תצא", במיוחד שבשבת הקרובה בפרשת "כי תבוא" בהפטרה של השבוע מספר ישעיהו פרק ס' נקרא בפסוק ג' על עמי הגויים ומלכיהם ההולכים לאור ישראל - "וְהָלְכוּ גּוֹיִים לְאוֹרֵך, וּמְלָכִים - לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ". אינני רוצה את הכתם בנוגה ובאור של ארון הספרים היהודי. יש כתם בצו הדמים המחייב השמדה מוחלטת של עם שלם "מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם" ועם תוספת "לֹא תִּשְׁכַּח" - לבצע את ההוראה (דברים, פרק כ"ה, פסוק י"ט). בשיחה זו אני מבקש להעלות עוד נושא שמאד כואב לי, המתיר לחייל ישראלי לבעול וגם לשאת לאישה שבויית מלחמה בת עם אחר. מצער אותי, שניתן לקיים מערכת נישואים על-פי החוק המקראי, גם אם היה מתבססת על חשק יצרי של חייל ישראלי בשבויית מלחמה יפת תואר. לא יאה, שבחוק המקראי, שצריך לתת ביטוי למופת המוסרי לערכי המשפחה נמצא ניסוח בהמי ויצרי בספר דברים פרק כ"א, פסוקים י'-י"ג - "...וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָהּ אֵשֶת יְפַת-תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָּהּ... וּבָעַלְתָהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּה". לצערי הרב, החוק המנוסח אינו יאה להיות כלול במופתי ובמוסרי, שבנדבכי ספר הספרים. כואב לי החוק, המתיר את מלוא הגיבוי הלגיטימי ליצרים אפלים של חייל ישראלי המונע ממשמעות הביטוי: "וְחָשַׁקְתָּ בָהּ". מה שהניע את התשוקה בא לידי ביטוי במשפט: "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אִשָּׁה יְפַת-תֹּאַר". מצער אותי לקרוא ביטויים כאלו בספר הספרים של העם היהודי.