המהירות הבלתי נסבלת בהדבקת תוויות בחברה הישראלית הוא המשכו של השיפוט הסטריאוטיפי, הסטיגמטי, הנשען על דעות קדומות ומטעני עבר. גן הילדים בחולון כמשל. הסיפור כפי שסופר בתחילתו בתקשורת גרם לי לחלחלה, לתחושת זעם על גזענות נוראה, על התנהגות מחפירה של הורים כנגד סייעות תמימות ממזרח ירושלים, גרם לי לצער רב ולתחושת בושה.
נטיית הלב הישראלי היא לפשטנות, לשטחיות, לא לברור מורכבות האירוע, אלא לשיטוחו. תרומה מכרעת לשטחיות ורדידות השיח הגיעה מהעומדות בראש הארגון המפעיל את הגן, נעמ"ת, אשר עמדו מייד לימין הסייעות ותקפו במילים חד-משמעיות את הורי ילדי הפעוטון תוך האשמתם בגזענות.
על פניו התמונה ברורה, הורי ילדי פעוטון בחולון, מוחים ודורשים להפסיק את עבודת הסייעות ממזרח ירושלים, בגלל גזענות, הסתה נגד ערבים, עליונות יהודית, תוצר של הכיבוש והוכחה ניצחת לאפרטהייד של החברה הישראלית. אלא שאט אט, לאחר הזעזוע הראשוני האמיתי, התבהרה התמונה כשנשמע קולם של ההורים, קול שנדחק אל השוליים. ההורים השלימו את התמונה החסרה שגרמה לעיוות בתחושת קריאת הסיפור המורכב כולו.
מעון הילדים נמצא בשכונת תל גיבורים בחולון, שכונה שכתשעים אחוזים מתושביה הינם חרדים- דתיים. במעון זה עבדה בשנה החולפת גננת ערבייה מיפו, גננת שהחליטה לסיים עבודתה והעלאת שמה מעלה זיכרונות של געגוע אליה בשל אהבתה לפעוטות ויחסם המכבד של הורי הילדים אליה. לאומיותה לא היוותה חסם, או אבן נגף בעבודתה בגן.
הורי הפעוטון, המפקידים את האוצר החשוב בחייהם ובעולמם, בידי צוות המעון, מצפים למעטפת חמה, אוהבת, מכילה, מחבקת ומחנכת. להפתעתם, באקראי, גילו ההורים כי במעון החלו לעבוד מספר צעירות, צעירות שאינן מוכשרות לעבודה בפעוטון, צעירות שאינן יודעות אות ומילה בשפה העברית, צעירות שזהו המפגש הראשון שלהן עם פעוטות, צעירות הנאלצות לנסוע בכל בוקר אל מקום עבודתן עם שחר במשך למעלה משעה בכל כיוון, אהה, כן, הן גם ערביות ממזרח ירושלים.
לטענת ההורים, איש מהארגון שתקף את המשפחות והאשימן בגזענות ובעליונות יהודית, באפרטהייד ובכל תחלואי העולם, לא עדכן את ההורים בשינויים בגן, לא עדכן אותם בהכשרתן או אי-הכשרתן של הסייעות החדשות, לא עדכן אותן בכך שהן אינן מדברות בשפת הילדים, עברית, לא עדכן אותן בחששן של הגננות מאיכות הסייעות החדשות.
ההורים הבהירו באופן הברור ביותר כי אין להם דבר וחצי דבר עם זהותן הלאומית של הסייעות ממזרח ירושלים, על-אף שמדובר באזור בו בקרב חלק מהאזרחים השנאה ליהודים היא לחם חוק, אזור בו מתבצעות פעילות הסתה נגד היהודים, אזור שהינו בית יוצר למפגעים.
אני חסיד שילוב בין ערבים ליהודים בעבודה משותפת למשל מורים יהודים בבתי ספר ערבים ולהפך, גננות וסייעות ערביות בגני ילדים יהודים ולהפך, הכל במידתיות, באיזונים. סיפור עגום זה, ראשיתו בכישלון מובהק של הארגון המפעיל את הגן שלא שיתף את ההורים בשינויים בגן, המשכו בתחושת החרדה והתסכול שאחזה בהורים, וסופו בהכפשת הורים כגזענים.
זו דוגמה לעיוות ולהנדסת תודעה, היזהרו בהדבקת תוויות, גם אם זה משרת אג'נדה פוליטית, ההורים בפעוטון בחולון אינם גזעניים, הם הורים מצוינים הדואגים לעתיד ילדיהם כמו כל הורה בטייבה, באלקנה ובעפולה.