מדינת ישראל היא נס ופלא בתולדות האנושות במאה השנים האחרונות. קבוצות של עולים שמגיעים לארץ המובטחת מהתנ"ך מתיישבים ומתעמתים עם שכניהם הערבים. קבוצות של עולים שהגיעו לכאן כדי ליישב את הארץ המובטחת אך עד היום לא הצליחו למצוא חזון משותף. ו...בכל זאת ולמרות זאת קמה כאן מדינה מפותחת. מדינה שהוקמה על בסיס הסולידריות היהודית, עם הערצה סמויה וגלויה לבעלי הון, הגבירים שאליהם הורגלו היהודים מאז גלו מארצם. למה אני מעלה את הסוגיה דווקא כעת? שאלה טובה. הידיים שלי רועדות כשאני קורא שנמל חיפה נמכר ב-4.1 מיליארד שקלים לחברה ישראלית/הודית, קוראים לזה הפרטה. הנמל הוקם על-ידי הבריטים ואנחנו קיבלנו אותו מהם בירושה. מיותר לומר שהנמל הזה הוא חלק מתולדות הציונות, חלק נכבד בסיפור הישראלי של מדינה שהוקמה על-ידי עולים מערב רב של מדינות ורבים מהם הגיעו לכאן באוניות שעגנו בנמל חיפה. אוניות של פליטי שואה הגיעו לכאן עם רצון אחד להגיע לארץ המובטחת. על מה אתה מדבר, יאמרו לי מצדדי המהלך. אנחנו במדינת שוק חופשי ומה שחשוב שהנמל יישא רווחים ויתפקד כנמל מוביל בנמלי ישראל. התשובה שלי שגם אני רוצה נמל מתפקד, אבל נמל ימי, כמו נמל תעופה, הוא נכס אסטרטגי. כאן מדובר בנכס אסטרטגי שנושא עמו גם זיכרון של עם. כן, זיכרון כזה הוא נכס ציבורי שאינו ניתן למכירה. הזיכרון הוא אות לכולנו, דבק שאמור לתת לכולנו תושבי המדינה הזו משמעות, הסבר למה אנחנו כאן ולא במקום אחר. בואו נתקוף את הסוגיה מהכיוון הכלכלי. מדינת ישראל, היא נס כלכלי, למרות הסכסוכים וחוסר היכולת לתכנן, המצב הכלכלי שלנו בסדר ואולי אף יותר מזה. מדינה במצב כזה שומרת על נכסיה ולא מוכרת אותם. למדינת ישראל אין כל בעיה להמשיך ולהפעיל את נמל חיפה באמצעות חברה ממשלתית. את הבעיות הארגוניות והניהוליות אפשר לפתור בהסכם רב שנתי הגון לכל הצדדים.

מימד מוסרי

האם הסיפור של נמל חיפה הוא מקרי? חד-פעמי? התשובה היא לא. מדינת ישראל מוותרת בקלות על נכסי ציבור, בלי להניד עפעף. חברות ממשלתיות לאנרגיה הופרטו. מאגרי הגז, בידיים פרטיות, כך גם התקשורת ויש עוד דוגמאות אינספור שבהן המדינה מוותרת על נכסיה. התפישה הרווחת היא שמדינה צריכה להישען על השוק הפרטי כדי לשגשג. יש בכך משהו אבל להישען בכל הגוף על השוק הפרטי מהווה סכנה לא קטנה לכולנו. קחו למשל את התפישה המקובלת של יבוא מוצרים שמטרתו להוריד מחירים. אני לא נכנס למימד המוסרי האם ראוי שנקנה מוצרים זולים כדי לפגוע ביצרנים מקומיים. ניקח למשל את סוגיית הירקות והפירות. כשאנחנו הולכים לשוק לפעמים העגבניות עולות מעט ולפעמים המחירים עולים. ברגע שאנחנו פותחים את השוק לעגבניות מחו"ל, אנחנו לא יודעים בדיוק מה איכותן, אבל נהנים מכך שהמחירים זולים. הישראלים שמחפשים את הזול לא מודעים לכך שהחקלאים הישראלים, הגם שינסו להתחרות במחירים הזולים, יפסידו כסף ויחשבו פעמיים אם הם מוכנים להסתכן מול יבוא פופוליסטי, ניסיון של הפוליטיקאים להציג מראית עין של דאגה לציבור. רק לשם הבהרה, אני לא מתנגד לייצוא ולייבוא, אני חושב שהגישה צריכה להיות שמייבאים את מה שאין כמו למשל מוצרי חשמל שלא מייצרים בארץ. דוגמה נוספת, היא כביש האגרה שנבנה בישראל, כביש 6, שקידש את המכוניות על התחבורה הציבורית ונבנה בשיטה שמשקיע פרטי משלם את הסלילה ואנחנו האזרחים משלמים על השימוש ברכב. אנחנו משלמים אגרת שימוש וכך המדינה קיבלה כביש שהוא מחוץ לתקציב ומחוץ למערכת המיסוי. האם זה הוגן כלפינו, כלפי האזרחים משלמי המיסים? שאלה שאני עונה עליה, החלטה לא הגונה. יש דעות אחרות והפוכות. עיניכם הרואות, אני מבקר את ההחלטות שפוגעות במורשת, ביכולת הכלכלית המקומית, בעוצמה של כל אחד מאזרחי ישראל.