לכל אלה שעלולים לטעון שאני מחפש להיות חריג אקדים ואומר כי זה שאני לא צופה הרגע בלוויתה של המלכה, יחד עם מחצית האנושות, מציב אותי עם השבטים באמזונס ובפפואה ניו גיניאה לא פחות מאשר בקרב אלה הסולדים מפולחן אישיות, הכנעה בפני סמכות של אל, מלך או שליט, הליכה עם הזרם וסתם קונפורמיזם ועדריות.
זה לא שנעלבתי שלא הזמינו אותי. מעולם לא הייתי מקורב למלכות ואפילו בתה הנסיכה אן לא ביקרה בביתי, כפי שביקרה בבית אחי כשהיה בשבתון בלונדון. לא הייתי מנוי לשבועון על בתי המלוכה כמו אבי ז"ל, לא למדתי בתיכון במיסיון הסקוטי ועבדתי 30 שנה בחברה בריטית כמוהו. גם תמונות המלכה ומשפחתה לא קישטו את ביתי.
הקשר היחידי שלי עם המלכה זה שפעם אחת הזמין אותי השגריר הבריטי לחגיגת יום ההולדת של המלכה בביתו ברמת גן, או שזה היה השגריר הצרפתי ביום הבסטיליה בביתו ביפו. אני גם מכיר אדם חשוב שהוצג בפני המלכה, ומתבונן בפליאה איך מיליונים מחכים שעות לעבור על ארונה כדי להתבונן באלפי אבני היקר המקשטות את כתרה.
אך האמת שאני היום לא בדיוק במצב רוח של פילובריטיות אחרי שצפיתי אמש שוב במשך 3.5 שעות בסרט "אקסודוס", על מאבק היישוב היהודי נגד המנדט הבריטי, כשבפעם הראשונה צפיתי בו לפני 62 שנה בשנת 1960. אני קשור בצורה רגשית לסרט, כי זכיתי לראות במו עיניי את השחקנית הראשית אווה מריה סיינט בזמן ההסרטה.
היינו נערים בני 15 כשצבאנו על פתח מלון ציון בהדר הכרמל בחיפה לצפות בכוכבי אקסודוס. יש כאלה שאוהבים לצפות בלוויות, אנחנו הברזנו משיעור משעמם בגמנסיה ביאליק לצפות בשחקנים, בפעם אחרת עלינו וירדנו יום שלם בכרמלית כשרק התחילה לפעול, כשלא הלכנו ליומיות בגלאור. הכל במרחק שתי דקות. משעמם לא היה!
הוליווד בשכונה אקסודוס הוסרט בחיפה, במרחק הליכה מהבית ומהגמנסיה, כמה סרטים כבר הוסרטו בחיפה? אבק של כוכבים ירד על ערנו המנומנמת, הוליווד בשכונה. לימים התארחתי במלון בוורלי הילס בזמן הרוד שאו של הנפקת אלביט שהובלתי, אך זה לא הרשים אותי כי מלון ציון אירח שחקנים לא פחת טובים מאלה ששחיתי לצידם בבריכת המלון.
ועוד איזה כוכבים! את אווה שלנו, אוויטה למקורבים, כבר הזכרתי. היא כיום בת 98 ומעניין אם היא זוכרת אותי מאז כפי שאני זוכר אותה. הייתה לה קריירה מפוארת ושלל פרסים, אך הטוב ביותר שהייתה נשואה באושר 65 שנה לאותו הבעל היהודי, הבמאי ג'פרי היידן, לשעבר רפאל לוין. היא גם זכתה באוסקר על חופי הכרך האגדי.
גורל פחות שפיר היה לסל מינאו. הוא ביצע בגאון את הפריצה לכלא עכו, פוצץ את מלון המלך דוד, שרד את אושוויץ, הכל בסרט כמובן, אך מת בזמן שוד, כשהשודד עוד שוחרר בשחרור מוקדם בתום 12 שנה בלבד. לעומתו חברתו בסרט ג'יל הייוורת הייתה גם חברתו בחיים, אך בסרט היא נרצחה על-ידי פורעים ערביים ואילו הוא שרד.
היוורת גילמה את סאלי בוולס בהפקה המקורית של קברט, וחברתה לסרט אלכסנדרה סטיוארט הפכה לבת זוגו של הבמאי הצרפתי לואי מאל. פול ניומן המעולה היה ברוגז עם הבמאי היהודי אוטו פרמינגר וזה ניכר היטב בסרט בו כמעט כל השחקנים משחקים משחק מאולץ, חובבני, בגלל הבימוי הנורא והתסריט הגרוע של דלטון טרמבו.
כל הכבוד לפרמינגר שעשה סרט ציוני לעילא, שהעז לשבור את החרם על הבמאים "האדומים" כטרמבו, אך היה עדיף אם היו משאירים את מלאכת התסריט בידיו האמונות של מחבר הרומן האמין לאון יוריס. אך פרמינגר לא אהב את התסריט שהיה יותר מדי אנטי בריטי ואנטי ערבי לטעמו ונתן לטרמבו לבשל דייסה פושרת ב-40 יום.
תקינות פוליטית זה ממש פתטי לראות תקינות פוליטית במיטבה כשכולם טובים, למעט אולי הקצין הנאצי יועץ המופתי. מרוב זה שאמפתים לכולם מגיעים לסוף ההזוי שבו קוברים בקבר אחים את ג'יל הייוורת עם מוכתר הכפר השכן ג'ון דרק שנרצח כי הזהיר את חברו פול ניומן מההגנה מפני השחיטה שעמדו לבצע הפלשתינים ב-300 ילדי הקיבוץ.
הבריטים בכלל צדיקי הדור שמנסים לעשות סדר בבלגן, לא חס וחלילה "הפרד ומשול", ושומרים על איזון בין מיליוני הערבים המנושקים עד צוואר לבין קומץ היהודים, כשהם מחרימים את כמה הרובים המסכנים שהם מחביאים בסליקים. גם מצאו איזה מושל בריטי רלף ריצ'רדסון שמנסה לעזור לפליטי השואה האסורים בקפריסין.
לא שלא נמצאו מבקרי קולונע יהודים פוסט ציונים שסברו שלמרות הכל הסרט הוא יותר מדי פרו ציוני ועושה עוול לערבים. מרוב תקינות פוליטית יצא לפרמינגר סרט של 3.5 שעות (קח את הזמן, אוטו) שמתאר בניחותא אינספור מאורעות, משחרור האוניה אקסודוס בסרט, כשבאמת החזירו את כל הפליטים מחיפה להמבורג, ועד כ"ט בנובמבר.
אבל למרות הכל היה תענוג להיזכר בילדות, באווה היקרה, בשלל שחקנים יהודים לי ג'י קוב, דוד אופטושו, אסתר עופרים, שמוליק סגל, דן בן אמוץ ועוד. פרמינגר אפילו מצא תפקיד לפיטר לופורד הגיס של קנדי מחבורת פרנק סינטרה. איזה כיף שפרמינגר משלנו ואף נולד בוישניץ, אם היה עולה ארצה היה בטח הופך לקניבסקי או ליצמן.
אז מה הרייטינג שהשיג הסרט? 6-6.5 לכל היותר בממוצע, למרות שבזמנו הוא קיבל 10 אצלי, אבל הייתי משוחד וכיום ברטרוספקטיבה אני מסוגל לשפוט אותו על-פי ערכיו הקולנועיים שהם דלים למדי. אך לסרט הייתה השפעה חיובית אדירה על ישראל בעולם, הוא הציג לראשונה את היהודים כגיבורים ולא קורבנות ורק בשביל זה - תודה!