אין ספק כי ראיונות הפוליטיקאים מהאגף הימני, ייחקרו באקדמיה בעוד עשור או פחות, ויאששו מחשבות והרהורים מרתקים. אחת מהשערות המחקר שתזכה לאישוש מובהק תהייה ללא ספק: הגורמים ליחס המראיין אל המרואיין על-פי שיוך מפלגתי. כל מראיין היושב מול המרואיין מביא עימו את מטענו האישי, את אמונותיו, ערכיו, דעותיו.
עד לשנים האחרונות היה נהוג שהמראיין היה מסווה בממלכתיות את מחשבתו לגבי המרואיין, היה נוהג כבוד במרואיין היושב מולו, מאפשר לו לסיים משפט ללא הפרעה, אינו מתפרץ לדבריו ואינו מבטל את אמונותיו, ערכיו ובז לאידאולוגיה שלו. אלא שבשנים האחרונות "זוכים" מרואיינים ליחס מהמראיינים לא בשל המהות כי אם בשל הפוזיציה, ההשתייכות למפלגה, לדעות, לאמונות.
הפרווילגים, המיעוט אשר שולט ללא מיצרים במוקדי ההשפעה, זוכה לראיונות עוטפים, מלטפים, לשון רכה, מבט חומל או מעריץ, שאלות שאינן גורמות לקמט במצח, נעים, הרבה נעים בגו. הרוב הזקוף, אשר שלט עשרות שנים, אך באיוולתו לא השכיל גם למשול ממש, לא הצליח להניח יד במוקדי ההשפעה, הרוב המושתק אשר דעתו שונה, זוכה לרוב לראיונות כמעט אלימים, יחס מזלזל, מאשים, שאלות נוקבות, תחושת, מותקף, נאשם תמיד, מתנצל, מובס.
אינני מכיר דמוקרט אמיתי שאינו הופך והופך בדבר, שאינו חושב רבות אודות המציאות המעוותת והמעוולת כלפי מרואיינים מסוג מסוים מאוד. ואז אני חוזר אל חבר ילדותי, חבר שהתפשט מזהותו כדי למצוא חן, כדי להיכנס למועדון, והצליח. אוי לה להצלחה שכזו. לעד יישא את צלקת נערותו, צלקת דחיקת זהותו בעל כורחו. נזכרתי בחברי הצעיר שביקש להתקבל לספינת הדגל של הישיבות התיכוניות במדינת ישראל, אי-שם בשנות השמונים של המאה הקודמת כאשר עדיין לשם המשפחה הייתה משמעות ואמירה. עדיין עסקו בקליפה, הוא לא התקבל ללימודים.
אסור שזה יעבוד
שנה אחרי, חברי העקשן, רק תלמיד כיתה י' חזר לישיבה והחל את תהליך הרישום מחדש, הפעם עם אותו שם פרטי אך עם שם משפחה חדש, ישראלי נוטה פולניה. דבר לא השתנה, אפילו משקל הגוף נותר כשהיה לפני שנה וראו פלא חברי הטוב התקבל ללימודים בישיבת הפאר הירושלמית. ואז זה הבליח, הצעתי למרואיינים מהרוב הזקוף, להתחפש לקראת ראיונות מוטים מראש, ראיונות אשר אצל המראיינים הסיכוי לצאת תרנגול כפרות הוא גדול ביותר, וכך יהיה הראיון הבא.
לסת משוחררת, פנים מחייכות בנעימות, ישיבה בגו זקוף, מבט חודר בעיניים, ידיים קשורות מאחור, לא להניף אותן בשום פנים ואופן, קול שקט ומונוטוני, שילוב המילים, הגנה על הדמוקרטיה, חרות, צדק, שלטון החוק, כבוד בית המשפט העליון, שלטון החוק. גזענות, אפרטהייד, כפייה דתית, הדתה, וכמובן הכיבוש משחית.
דיבור בקצב הכתבה, משפטים ארוכים כאורך הגלות ללא שום חשש שישסעו את דבריך, שיבזו אותך, שיזלזלו בך, שישתילו בפיך את משתיק הקול האולטימטיבי. אצל חבר ילדותי זה עבד, הוא התקבל למועדון שחלם להיכנס בשעריו, התקבל ברמייה, בכזב, בתחפושת. אצל הפוליטיקאים מהרוב הזקוף אסור שזה יעבוד. אסור שזה יעבוד. אסור להתחפש, אסור לאפשר לקשור את הידיים, אסור לבלוע את משתיק הקול, אסור להחליף את שם המשפחה, אסור לנסות להידמות אליהם, אסור להיות כמו אלו שאינם רק מסרבים לקבל אותך למועדון אלא גם דוחקים אותך לשוליים באלימות ובבריונות.
כשהרוב הזקוף יחזור להנהגת המדינה, הוא חייב להצמיח אלטרנטיבות איכותיות, אלטרנטיבות שלא יחזרו על העוולות, על העיוותים, על ההשתקה באלימות בלתי נסבלת.