מה ההבדל בין חקיקה על-ידי הגוף המוסמך לחוקק, הכנסת, ובין חקיקה על-ידי גוף שמעולם לא הוסמך לחוקק, בית המשפט? קיימים מספר הבדלים, אך אחד העיקריים שבהם הוא שאת חקיקת בית המשפט איש לא משנה גם אם מתברר שהיא שגויה ומזיקה או שגויה ומזיקה בחלקה.
חקיקה על-ידי בית המשפט לאור חוק יסוד הממשלה בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה לממשלה למינויי בכירים בתקופת בחירות כתוב האבסורד הבא:
"בהתאם לסעיף 30 לחוק-יסוד: הממשלה, עקרון הרציפות חל על עבודת הממשלה, והפעילות השלטונית נמשכת כסדרה אף בתקופת הבחירות. עם זאת, בפסיקה נקבע, כי הממשלה והשרים בממשלת מעבר וערב בחירות מחויבים לנהוג "באיפוק הראוי למעמד של ממשלה יוצאת" בהפעלת סמכויותיהם לגבי כל אותם עניינים שאין כורח ודחיפות לפעול בהם בתקופת המעבר..." מכאן שבית המשפט העליון פסק בהלכותיו בניגוד לעקרון הרציפות המפורט בסעיף 30 לחוק יסוד הממשלה.
מילא בית המשפט מצפה לאיפוק, אלא הוא זה שמחליט מהו איפוק ומהו אינו איפוק, באיזה תנאים תהיה רציפות שלטונית ובאיזה לא, באיזה מקרים יידבוק בית המשפט בחוק יסוד הממשלה ובאילו מקרים יתעלם ממנו.
גבול המעורבות הנכון של בית המשפט - תום הלב וניקיון הכפיים של החלטות האם נשלול מבית המשפט אפשרות של פסילת פעולות הממשלה שנעשו שלא בתום לב, או שנעשו שלא בידיים נקיות? ודאי שלא!! אבל בין מינוי השופט מזוז לבין מינוי בחוסר תום לב או מינוי שלא בידיים נקיות המרחק רב, רבים ממתנגדי המינוי של מזוז בימי בחירות סבורים שמזוז ראוי לתפקיד, התפקיד ראוי לו, ואילו היה נבחר שלא בימי בחירות, ועל אף צבעו הפוליטי כפי שציבור רחב סובר, לא היה כל פסול במינויו (אף אני סבור שהוא ראוי, ואני רחוק מעמדותיו של מני מזוז מרחק מזרח ומערב).
נכון, ממשלת יאיר לפיד לא הייתה ממנה את מני מזוז לו היה סמן ימני של המפה. ממשלה היא גוף פוליטי, ושיקוליה במינויים ודאי לוקחים בחשבון, בין היתר, היבטים פוליטיים, גם בתקופת בחירות וגם שלא בתקופת בחירות. ואם לא הייתה עושה כן אז הייתי תמה. ואם שיקולים פוליטיים במינויים הם לגיטימיים, היכן יתבטא חוסר תום לב? תום לב יבלוט אם החוק מחייב מינוי שופט מחוזי לתפקיד מסוים, והממשלה תבחר בשופט במחוז הצפוני של ההתאחדות לכדורגל לאותו תפקיד. או במקרה בו הממשלה, ערב בחירות, היא זו שמובילה באופן יזום להפסקת כהונה של אדם על-מנת להחליפו באחר.
במקרה שלנו, יו"ר ועדת המינויים הקודם, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, נפטר לפני תום הקדנציה. במשך תקופה לא בחרה הממשלה במחליף. ואז הוקדמו הבחירות, נפלנו על בחירת רמטכ"ל בתקופת בחירות, ובגלל הבחירות לא ניתן לבחור במזוז לתפקיד יו"ר ועדת המינויים? בגלל חשש פוליטי? לפני הבחירות הבחירות לא היה חשש פוליטי? אחרי הבחירות לא יהיה חשש פוליטי? הרי בכל מינוי ובכל עת יש חששות פוליטיים, ושיקולים פוליטיים במינוי, בין שאר השיקולים, הם שיקולים נבונים וחיוניים. השאלה היא איננה אם יש או אין שיקול פוליטי במינוי אלא אם המינוי נעשה בתום לב.
השאלה היא מהו המינון של השיקול הפוליטי בהחלטה, והמינוי של מזוז נעשה בתום לב, בידיים נקיות, כי הוא מתאים לתפקיד, עומד בכל הקריטריונים, אפילו אם הוא פוליטית מזוהה יותר עם הממשלה שמינתה אותו ופחות עם האופוזיציה הנוכחית. גם מינוי מפכ"ל משטרה, פרקליט מדינה ומנכ"ל משרד המשפטים לפני כמה שנים היו מתבצעים אולי בתום לב, אך גורמי המשפט ההזויים לא נתנו להם צ'אנס ואז נותרנו תקופה ארוכה מאוד ללא מפכ"ל משטרה קבוע, ללא פרקליט מדינה קבוע, וללא מנכ"ל משרד משפטים קבוע
והכל בשל חקיקה שיפוטית הזויה, לעולם ועד, של בית המשפט. ובכל זאת צדקו השופטים כאשר הורו על בטלות המינוי של השופט מזוז צדקו השופטים כעת, כאשר ביטלו את המינוי של השופט מזוז. מזוז הוא כאחד האדם, הוא נבחר על-ידי פוליטיקאים בעלי אינטרסים פוליטיים בתקופת בחירות, וזאת כאשר היו פתרונות זמניים (כפי שמורה החקיקה השיפוטית) שנמצאו 5 דקות אחרי שבוטל המינוי שלו. חקיקת בית המשפט אומנם הזויה, וכאמור היא שגויה ומזיקה לעולם ועד
אך היא לכולם.
ספר חוקים שיפוטי קלוקל לכולם שופטי העליון שפסלו את המינוי, פעלו על-פי ספר החוקים הקלוקל שהם בעצמם המציאו, אשר נוגד את עקרון הרציפות שבחוק יסוד הממשלה, ומה שגרוע הוא שאין שום כוח בעולם שיכול לשנות את ספר החוקים השיפוטי הזה, אלא באמצעות הטיית דין: דין אחד לשמאל ודין אחר לימין, דין אחד לליבראליים שהם ישרים מראש, ודין אחד לשמרנים עקומים מראש, וההרכב הזה, לדעתי בניגוד למרבית ההרכבים האפשריים של בית המשפט העליון, החליט שדין אחד לכולם.
חקיקה על-ידי הגוף האמון על חקיקה היא חקיקה הניתנת לשינוי. הפה שאוסר הוא הפה שמתיר, לעומת החקיקה ההזויה על-ידי בית המשפט שחיה עמנו לנצח, ולכן היא מדרדרת באורח מאוד מדאיג את יכולת השלטון, כל שלטון, לשלוט, ובכך היא פוגעת מאוד בחיינו, לעד.