קוראים יקרים, אני רוצה לשתפכם בחוויית הטיול להר הגלבוע, שאורגן למופת לפני חודש על-ידי הנהלת דיור מוגן "מגדלי הים התיכון", בו רעייתי ואני חיים בימים אלו. זכינו להדרכה מעולה, אך רעייתי ואני נדדנו לימי עלומינו לפני שבעים שנה, כחניכי תנועת "השומר הצעיר", כשעלינו ברגל במסע תנועתי לפסגת הגלבוע. החודש כשעלה האוטובוס על פסגת ההר חשנו את עוצמת הפער בין העלומים האיתנים רוויי המרץ והשופעים, שעלו ברגל מבית אלפא עד פסגת הגלבוע ובין תחושות העייפות המלווה אותנו, כשאת מאמץ העלייה הקשה עושה האוטובוס... ומי שנשאר איתן מהטיול לפני שבעים שנה הזדקר מחוסנם של העצים והרעננות השופעת מכל פינה על פסגת הגלבוע, עליה אני מדדה במקל ושר בלב את שירי, בו אני מבקש לשתפכם. אני מגיש לקוראים שיר, שנכתב תוך קשב לדברי המדריך, שמאחוריו אותם העצים, שנעורינו פגשו כאן בדיוק לפני שבעים שנה. העצים נשארו איתנים, יציבים ורעננים, שופעים עוצמה וחוסן, ואנחנו ניצבים לידם כאן אחרי שבעים שנה עם בריאות רופפת, המנוגדת לכל עוצמת החוסן שלא פגה כאן מהנוף אחרי שבעים שנה, היא אף התחדשה יותר, רעננה יותר ויפה יותר. זִקְנָתִי כִּבְדַּת הַיָּמִים פּוֹגֶשֶׁת בַּטִּיּוּל בְּמַעֲלוֹת הַגִּלְבּוֹעַ עֵצִים עֲבֻתִּים כִּבְדֵי זְמָן עֵצִים שֶׁאַהֲבָה בְּחַיֵּיהֶם לֹא גִּלְּתָה סִמָּנֵי עֲיֵפוּת. אֲנִי מְקַנֵּא בָּעֵצִים הֲחֲסוֹנִים כִּבְדֵי הַזְּמָן בְּמַעֲלוֹת הַגִּלְבּוֹעַ אֲנִי עִם כֹּבֶד הַזְּמָן הוֹלֵךְ וּמַאֲפִיר, הוֹלֵךְ וּמִתְפּוֹרֵר נִתְמָך בְּמַקֵּל הַסּוֹעֵד אֶת צַעֲדַי עָטוּף בְּדִמְדּוּמִים וְרוּחַ יָם רְעוּדָה קוֹצִים וְעוֹד חוֹחִים וּבַרְקָנִים סְבִיבִי גְּבוֹהִים מִקּוֹמָתִי וּמוּלִי הָעֵצִים הָאֵיתָנִים כִּבְדֵי הַזְּמָן בְּמַעֲלוֹת הַגִּלְבּוֹעַ הֵם זְקוּפֵי צַמֶּרֶת עֲדוּיָה בַּעֲלוּמִים מְחַיְּכִים בַּאֲדָמָה סַרְבָנִית וּטְרוּשָׁה. זִקְנָתִי הַמְּדַדָּה מְבַקֶּשֶׁת מֵהָעֵצִים בְּמַעֲלֵה הַגִּלְבּוֹעַ לְטַפֵּס בְּמַדְרֵגוֹת הַצַּעֲקָה וּלְהַרְווֹת צִמְאוֹנִי לַחַיִּים בְּצוּף אֲמִירֶיהָ.