תודה לתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון על ערב חוויתי בלתי נשכח, שהעלו שירים על חיי ילדים לפסגות מוסיקאליות. תודה למלחין זיו קוז'קרו על שהרקיע למרומי שחקים את המילים בשיר "מְצִיאָה" של המשוררת לאה גולדברג לפסגות מוסיקאליות מרגשות. שיר שקראתי פעמים רבות, אך באולם בראשון לציון הקריאה הפעם הייתה עוצמתית ומסעירה.
אני המשוטט ומדדה היום עם מקל הליכה במעלה המעלות של העשור התשיעי לחיי מודה למלחין זיו קוז'קרו על הנשמה המוסיקאלית הזכה והנקייה, שנתן למלים בשיר הילדים של לאה גולדברג. אני מודה לו על שלקח אותי בידיו מהדיור מוגן, בו אני חי כיום, ויחד פסענו במעלות העשור הראשון לחיי.
אני מודה לכל הנגנים, למנצח דן אטיגר ולזמרת יונית שקד גולן על שהעניקו לי מתנה יפה, חווית ימי ילדות רחוקים. הם לקחו אותי שמונים שנה לאחור לשוטט בהמולת הרחוב של שכונת ילדותי. עם פריטה זכה על כינור ונבל החזירו אותי לימים, שגם אני "חֲתִיכָה שֶׁל שָֹמַיִם מָצָאתִי בָּרְחוֹב". כן גם אני בשכונת ילדותי מצאתי חתיכת שמים "בִּשְׁלוּלִית הַמַּיִם תַּחַת עֵץ שֶׁבָּרְחוֹב". ועם הבית האחרון בשיר "מְצִיאָה" הייתי בעננים, שחדרו לאולם הקונצרטים בראשון לציון וקרנו מאושר למשמע המילים:
וְאוֹרוֹת הָעֵינַיִם
וּמַה טוֹב לִי, מַה טוֹב:
חֲתִיכָה שֶׁל שָׁמַיִם
מָצָאתִי בָּרְחוֹב.
בימים של המולת רחוב ישראלי רווי בבוטות לשון ובאלימות מילולית גסת רוח, נעים היה לי לחוות את החוויה המוסיקאלית, שהעניק לנו המלחין זיו קוז'וקרו, הכותב בתכניה: "ילדים הם ילדים. הרבה לפני שהם נטענים על-ידי סביבתם ... כל הילדים נולדים רכים. כל הילדים אוהבים חיבוק. אוהבים שאבא או אימא מניפים אותם על הידיים... כל הילדים מפחדים מהחושך. מפחדים מלהיות לבד... המחזור "שירים על חיי ילדים" עוסק בהתבוננות יַלְדית נבונה על העולם ועל סיטואציות טריוויאליות יומיומיות בחיי ילדים".
במיוחד בשיר "מְצִיאָה" של המשוררת לאה גולדברג חשתי, שבהלחנה של זיו קוז'וקרו את הטקסטים במחזור "שירים על חיי ילדים" מתקיים הדהוד רחוק על דרך הניגודיות ליצירתו של גוסטאב מאהלר "שִׁירִים עַל מוֹת יְלָדִים".
אם בשיר "מְצִיאָה" על עולם הילדים, המשוררת לאה גולדברג החזירה אותי אל ימי ילדותי, הרי בשיר על עולם הילדים "הַיְּלָדִים", המשורר ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן פונה אלי כאבא וכסבא, כשהוא פונה אלינו ההורים - "תְּנוּ לְיַלְדֵיכֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם אַךְ לֹא אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, כִּי לָהֶם הֲגִיגִים".
אני מבקש סליחה, שקיפחתי שירים נוספים. בחרתי שני שירים שאני מודע להם כבר שנים רבות. אך בערב הזה הרקעתי לשחקים עם שני השירים, ומי שהרקיעה אותי הייתה התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, לכן מצאתי לנכון להביע לה את תודתי.