אפשר לכתוב אנציקלופדיה אודות הניסיונות הבלתי נלאים של ממשלות ישראל לדורותיהן לעודד דיור להשכרה. מקובל לחשוב שניסיונות אלה לא הצליחו בגלל המנטליות של העם היושב בציון שבניגוד לעמיתיו באירופה ובצפון אמריקה, אינו שש להתגורר בשכירות ומעדיף לעשות מאמץ ולהגיע לדירה בבעלותו, מה שאכן מסמל עבורו יציבות וכן רכוש נאה שאותו יוכל להוריש לדורות הבאים. עובדה זו הייתה נכונה במהלך העשורים הקודמים. בשנות ה-80 של המאה שעברה, לדוגמה, כשמדינת ישראל הייתה הרבה יותר ענייה לעומת היום, לכ-78 מהישראלים הייתה דירה בבעלות או בשכירות מוגנת באחת מהחברות הממשלתיות דוגמת עמידר. אולם אחוז זה ירד בהדרגה משנה לשנה, החל משנות ה-90, וכיום רק לכ-65 אחוזים מהישראלים יש דירה בבעלות. ובמילים אחרות, אם לפני 20 שנה, לכ-3 מיליון ויותר מתוך 4 מיליון ישראלים שהתגוררו אז במדינת ישראל, הייתה דירה בבעלות או בשכירות מוגנת, הרי שכיום לכ-3 מיליון ישראלים(!) ויותר אין דירה בבעלות. הסיבה העיקרית לכך איננה שינוי במנטליות ומעבר מהתפיסה של דירה בבעלות לדירה בשכירות, אלא העלייה התלולה במחיר הריאלי הממוצע של דירה בישראל, שרק במהלך 15 השנה האחרונות עלה בכ-130 אחוזים. אולם, וזה אולם גדול, המעבר של ישראלים רבים, ובמיוחד צעירים, לשכר דירה, הוכיח את עצמו במהלך השנים האחרונות כחרב פיפיות. אם עד לפני שנים ספורות העלייה במחירי השכירות הייתה מתונה ביחס לעליית מחירי הדירות, הרי שבהדרגה, ובמיוחד במהלך השנה האחרונה, החלו מחירי השכירות לסגור את הפער, ולאחרונה אף פורסם על מקרים רבים שבהם הועלו מחירי השכירות בעשרות אחוזים ללא הנד עפעף. המדינה אומנם ניסתה במסגרת חוק עידוד השקעות הון לעודד יזמים לבנות גם דירות להשכרה, לטווח הארוך במחירים ברי השגה והציעה אי-אילו הטבות, אולם בשטח המצב לא השתנה, והיזמים רובם ככולם אינם עומדים בתור. גם פרויקט דירה להשכיר מציע פתרון חלקי בלבד, ואינו מגיע מסיבות שונות לרוב מניינם של שוכרי הדירות. נוצר מצב בו רוכשי הדירות הפוטנציאלים ממולכדים, מחד-גיסא, בין החשש להתחייבות במסגרת המשכנתא שלא יוכלו לעמוד בה, ומאידך-גיסא בין אבן הריחיים של התשלום החודשי הגדל והולך לשכר דירה. הפתרון שאני מציע בשם לשכת הקבלנים הינו פשוט בתכלית: הקבלנים, ובמיוחד באזור הביקוש, יקבלו באופן אוטומטי עוד 30 אחוזים זכויות בנייה בכל פרויקט ופרויקט (נוסחת שבס כחלון), ובתמורה להגדלת הזכויות, ייבנו היזמים 20 אחוזים מהדירות שיתווספו כדיור מוזל לזכאים במחיר מופחת במחיר שיקבע השמאי הממשלתי וה-10 אחוזים הנותרים יוקצו לטובת דיור להשכרה מסובסד לטווח הארוך לזכאים במחיר מופחת. מודל פשוט וברור זה יהפוך באיווחה אחת את כל נושא הדיור להשכרה ל-WIN WIN. הוא יהפוך אותו לחלק אינהרנטי מכלל שוק הדיור(!) ולא לספיח כפי שהיה עד כה, יגרום בד-בבד גם להגדלת ההיצע בכלל בשוק הדיור ב-30%, כולל דיור מוזל בהיקפים הרבה יותר גדולים כ-20% מסך הדירות הנבנות למכירה ו-10% מהדירות הנבנות יהיו להשכרה להגדלת ויצירת מלאי דירות להשכרה. כול שנה, יהיה כדאי גם ליזמים, לא כל שכן עבור השוכרים. הוא גם ישים קץ להשתוללות מחירי השכירות לה אנו עדים בעצם ימים אלה. כך גם ייווצר הבסיס למלאי דירות גדול כדירות להשכרה בצורה עקבית, מסודרת וברת שליטה. הנני מצפה מקברניטי שוק הדיור לא לשבת מן הצד בחיבוק ידיים ובאפס מעשה, ולגלות נחישות ויצירתיות (כפי שאנחנו בלשכת הקבלנים עשינו) וללכת על המודל הזה. ויפה שעה אחת קודם!