השנים 1969 ו-1970 היו שנות השיא של מלחמת ההתשה וקרבות קשים התנהלו בין ישראלים למצרים על גדות תעלת סואץ כאשר עשרות טנקים היו פרוסים לאורך הגבול בבקעת הירדן, פרוסים בין הישובים וסופגים לא מעט הפגזות מעבר לגבול. היה זה בסמוך למלחמת ששת הימים בה התקבע מעמדו המוביל של חייל השריון כ"חיל המערכה העיקרי של צה"ל". מערך ההכשרה של הטנקיסטים היה מאוד מושקע כי גורלה של המדינה נקבע על-פי איכות הטנקיסטים שלה. בבית הספר לשריון, ששכן אז בג'וליס שבין קריית מלאכי לאשקלון הוכשרו אנשי צוות נהגי טנקים, תותחנים וטענים קשרים, לצד מפקדים ברמות השונות. בית הספר לשריון חולק על-פי מדורי התמחות ואני שירתתי כמדריך תותחנות טנקי פטון במדור תותחנות בפיקודו של אביגדור קהלני ששב לשרות אחרי פציעה מאוד קשה. קהלני בכשרונו יוצא הדופן הפך את מדור תותחנות לספינת הדגל של הכשרת טנקיסטים (אנשי צוות מפקדי טנקים, קורס קצינים, קורס מ"פים והסבות קצינים בכירים ביותר לשריון לדוגמה אהוד ברק (המדריכים, ואנוכי הקטון בתוכם, הכשירו אלפי לוחמי שריון שהצילו את מדינת ישראל במלחמת יום הכיפורים ולחמו בעצמם במלחמה קשה וארורה זו). 53 שנים חלפו והחברות בין המדריכים נשארה כאילו הכל קרה רק אתמול.