ההפטרה לפרשת "תּוֹלְדוֹת" היא מספר "מַלְאָכִי" מפרק א' פסוק א' עד פרק ב' פסוק ז'. יוצאי תימן ממשיכים לקרוא את ההפטרה עד סוף פרק ג'. פרשת "תּוֹלְדוֹת" היא מספר "בראשית" פרק כ"ה פסוק י"ט עד פרק כ"ח פסוק ט'. הזיקה המובהקת בין פרשת "תּוֹֹלְדוֹת" וההפטרה מצויה בפסוקים הראשונים של ספר "מַלְאָכִי": "וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ, הֲלוֹא-אָח עֵשָׁו לְיַעֲקֹב... וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׁו שָׁנֵאתִי". כשלאמירה הזו קדמה הכרזה בפסוק א', המדברת בעד עצמה - "דְּבַר-יְהֹוָה אֶל-יִשְׁרָאֵל בְּיַד מַלְאִָכי - אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְהֹוָה". בפרשת השבוע אנחנו מתוודעים למערכת היחסים בין יעקב ועשו במישוריות האישית ובחיי המשפחה שלהם כאחים תאומים, כשאהבת יתר של האם רבקה נתונה לעבר האח התאום יעקב ואהבת יתר של האב יצחק נתונה לעבר האח התאום עשו, שיצא ראשון מרחם אמו. צר לי לקרוא את פרשת "תּוֹלְדוֹת", זו הפרשה הששית בתורה אחרי פרשות השבוע - "בְּרֵאשִׁית", "נֹחַ", "לֵךְ-לְךָ", "וַיֵּרָא", "חַיֵּי שָׁרָה". לצערי, הפרשה עולה על שרטון של איבה לא מובנת בין האחים התאומים. יתרה מזאת היא עולה גם של שרטון של שקר, המנווט את מהלכי האח יעקב נגד אחיו עשו בגיבוי והדרכה של האם רבקה. השקר מקבל היבטים קשים וכואבים במיוחד, כשהבן יעקב משקר את האב יצחק העיוור, כשעיוורונו מונע ממנו לדעת את האמת. אני מודה, שיש לי שיח ושיג קשה ומכאיב עם הפתיחה של הפטרת השבוע, כשאני קורא את פסוק ג' בפרק א' בספר מלאכי - "אֶת עֵשָׁו שָׁנֵאתִי וָאָשִׁים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת-נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר". אני חוזר ושונה וקורא את פרשת השבוע בספר בראשית, ואינני מתוודע למעשה רע שעשה עשו, שקללה כה קשה של השמדה, הרס וחורבן מונחתים על הקיומיות הלאומית שלו בהפטרה, המצורפת לפרשת השבוע "תּוֹלְדוֹת". אני מודה, שכואב לי מאוד במיוחד לקרוא את פסוק ד' בתחילת ההפטרה, הקשור עם אמירה של הישות האלוקים לכתובתם של צאצאי עשו שהתיישבו בדרום מזרח ארץ ישראל - "אֲנִי אֶהֱרוֹס לָהֶם...". אני מצר על השיח הכואב, שיש לי לכתובתה של הישות האלוקית לנוכח אי-העצירה של גילויי השנאה והאיבה הקשה והבלתי מובנת בין האחים עשו ויעקב, ילדיהם של יצחק ורבקה. כואבים לי גילויי השנאה, כשהם רוקמים עור וגידים של אימת דמים במישוריות הלאומית העתידית - "וָאָשִׁים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר". האימהות של רבקה זועקת ודומעת, שלפרי בטנה ולצאצאיו מצפה עתיד של הרס, חורבן ושממה. צר לי, שההרמוניה המשפחתית בחיי משפחת יצחק ורבקה נפגמה רק אחרי לידת התאומים - עשו ויעקב. צר לי, שמערכות של שנאות ושקר - בן משקר אב זקן ועיוור - התמקמו להן בחיי משפחת האבות שלנו אחרי שנות עקרות של רבקה. אחרי שזכתה שחלומה לפרי בטן יוגשם. מצער, שבמקום מופת ההרמוניה המשפחתית, לו אני מייחל, שספר הספרים ינחיל, קיבלנו מקריאה בפרשת השבוע "תּוֹלְדוֹת" מערכת יחסים עכורה וכואבת בתוך משפחת האבות.

צר לי מאד, שמקריאה בהפטרה בספר "מַלְאָכִי" התוודענו, שבתוך מרחבי המערכת של ההשגחה האלוקית מתאפשר קיום למערכת יחסים אימתנית ומדממת במישוריות הלאומית בין יוצאי חלציהם של יעקב ועשו.