השופט עמית יריב עשה ככל יכולתו להימנע ממתן פסק דין בתביעת הדיבה של בנימין נתניהו, רעייתו שרה ובנו יאיר נגד אהוד אולמרט, שכינה אותם - "חולי נפש". אולמרט לא נענה לפשרה ופסק הדין נטה לצד התביעה אם כי העונש הכספי נמוך, קל. אולמרט פטפט את עצמו לדיבה בלי שעלה בדעתו כי תועבר להכרעה משפטית. זה קורה לרוב. הוא קיווה כי השופט יריב יניח לו לנהל את הקרב ולהוכיח את טיעונו תוך כדי תנועה, דהיינו - אומנם הגיע לבית המשפט בלי הוכחות, אך ישיג אותן באולם. יריב סירב. שופטים רבים היו מסרבים להרחיב את היריעה לאחר מעשה. לעומת זאת שופטים רבים היו נוהגים אחרת. היו רואים בהרחבת הדיון משום "מתן יום" לנתבע בבית המשפט. לאולמרט לא היה מזל כזה. שתי הגישות מוכרות, לגיטימיות. אין זאת אומרת שאילו התרחבה היריעה היה פסק הדין משתנה. אך בלי ההרחבה, ועם המעט שבפיו מן ההתחלה, היה ברור כי כפות המאזניים ייטו לצד נתניהו. צפיתי הערב בערוץ-12 בדבריו של סניגורו עורך הדין אמיר טיטנוביץ', שנאמר לי עליו כי התמחה במשפטי דיבה, והוא אומנם הזכיר את העובדה שלא הניחו לו להרחיב את היריעה, אבל כבדרך אגב. זו בוודאי טעות בניהול המערכה התקשורתית. כי צמצום העדויות שקבע השופט חייב היה להיות הטיעון העיקרי של הסנגור - בין אם יתקבל ובין אם יידחה - בבואו לשקול את האפשרות לערער על פסק הדין. אולמרט השכיל להביא כמה עדים לחיזוק טיעונו, והשופט לא אישר או דחה את תוכן דבריהם הביקורתיים כלפי הנתניהאו'ז, אך קבע כי אינם רלוונטיים לסוגיית הדיבה שלפניו. כאמור, השופט סירב לזמן עדויות שביקש להציג לפניו אולמרט, ואם יגיש ערעור תהיה סוגיה זו עניין מרכזי בתוכן הדיון. אך בנוסף לכך, ולמרות שהמשפט כבר התקיים, ובנוסף לעדים שהשופט לא התיר להעלות על הדוכן, היה לאולמרט מרחב פעולה נוסף לחפש בו מה שלכאורה יכול היה לסייע לו. אני זוכר את אולמרט מפרשיות העבר. הח"כ הצעיר שחשף את פרשת אברהם עופר המנוח והתקוטט עם רחבעם (גנדי) זאבי. הוא, שיצק מים על ידיו של אבי האסכולה עורך הדין (ושר המשפטים) שמואל תמיר, ולמד ממנו, ידע להסתער על היריב כאריה רעב. לא תמיד ניצח. לא תמיד גבר. אך תמיד הגדיל את סיכוייו להשיג תוצאה טובה יותר בבית המשפט. על כך הייתה תהילתו של תמיר, וממנו למד אולמרט. אך לאורך הדיון הממושך עתה נראה היה לי כי החתירה-למגע-משפטי נעדרה ממנו בסיבוב בו הוא עצמו היה במגננה, לא במתקפה. אולי מחמת גילו. אולי מפני שבעצמו נכלא בשל עבירות חמורות. אולי סתם כך, הלוך רוח. ואולי כך חולפת תהילת עולם.